דברים מוזרים קורים בעולם שבו אנו חיים. בכל פעם שאני ממש מתאהב באמן כלשהו, או לפחות ביצירתו, אני נוהג כילד ומחפש את שמו בפייסבוק. אם יש לי די אומץ אני מוסיף אותו לרשימת חבריי, ואם לו יש חשק קל שבקלים להעלים עין – הוא מאשר. בשנה האחרונה עשיתי זאת לינס לקמן, לפטר ברודריק וגם לג'ק טאטום. "ג'ק Who?", יהיו מי שישאלו, ואני מיד אשיב להם, "נו, טאטום, הבחור שמתפעל את הלהקה האהובה עליי בשנת 2010, Wild Nothing. אלה עם הקליפ על הכלב החמוד שהולך לאיבוד". אז כן, שיחה קלה עם ברודריק כבר ניהלתי שם בצ'ט פעם אחת, ועכשיו אני מקווה שייצא לי לעשות זאת גם עם טאטום הג'ינג'י החינני.
פעם, כשהיינו ילדים בוגרים ומגניבים, אם רק היתה לנו אופציה לעשות דבר מה דומה – סביר שהייתי מתחתן עם אחותו של ג'ון פאוור, אבל היום כל שאני מרשה לעצמי, מפאת כבודי העצמי המתפורר, הוא לעלעל בתמונות הפרופיל של המוערצים שלי. כך למשל, גיליתי כי ג'ק ביקר לא מזמן את אחותו המתגוררת בהוואי, ובאופן סמלי למדי, מעצם היותו גיבור ז'אנר הגלים, ה-Chillwave, הוא הצטלם עם אביו ליד הים. היתה שם רוח. היו גם גלים והרבה דשא. כן, כמוני, גם הוא מעדיף את הים שלו בלתי ניתן לרחצה, ושטוף מרבדים מוריקים שאינם נוגעים אליו.
אתמול בבוקר הוא פלש לחיי בסערה כהרגלו עם שלושה שירים חדשים ומצוינים, במסגרת EP חדש ששחרר לעולם, המכונה Evertide. האי.פי הזה יוצא ב-75 עותקים פיזיים בלבד, במחיר סמלי של 20 פאונד, כריליז הראשון והחגיגי של לייבל לונדוני חדש, Warmest Chord שמו. הרכות הצנועה שלו לא נעלמה לשומקום, כמו גם כל השפעות המים ובהיית הנעליים שלו. מה שכן חדש, אלו הן השפעות HOOD, להקתי האהובה והנשכחת, בשיר הראשון שם – Your Rabbit Feet. אל תשאלו אותי מדוע אני חש בכך, כי כך אני חש. ככה. "ככה" זו גם התשובה הטובה ביותר שמתחשק לי לספק לשאלה איך אני מדמיין את הקיץ האולטימטיבי שלי:
Wild Nothing :: Take Me In
Wild Nothing :: Your Rabbit Feet
Wild Nothing :: Golden Haze
וכאן הוא בביקורו הראשון באייפוד רעב. וכאן בביקור השני.
והנה השיר על כפות רגלי הארנב בהופעה השבוע. לפחות חלק ממנו. מחמם את הלב ומעורר קנאה:
נכתב תחת הנושא Chillwave: גלים של צינה, מוסיקה, משהו טוב ללילה, משהו טוב למסיבה, שירים של אמריקאים :: 4 תגובות
מוזר לי תמיד לשבת במקום אחד ולנסות לדמיין חיים אחרים לגמרי, שאמורים באופן חד פעמי להיות החיים שלי. מוזר לי לשבת מול last.fm ולסמן וי ליד אחת עשרה הופעות שאראה החל מעוד חודשיים במקומות שכלל אינני מסוגל לחשוב איך ייראו. יד אחת שלי צפה על המקלדת, ואילו השנייה אוחזת בראש, מונעת ממנו ליפול ולהתעורר. מעולם חלומותיי המוזיקליים לא היו חצויים כל-כך. פתאום אינני משוכנע שאכן עשרות הופעות בשנה, לבד בתוך הקהל, זו חוויה רומנטית נכונה. כלומר, ארוחת ערב ביתית לבד בעיר זרה – זה כן. אבל 40 או 50 הופעות? אינני בטוח.
על כל פנים, ארשה לעצמי כעת לעוף על קרוקודילים. הצמד האמריקאי שמגיע מסן-דייגו בדרך לאלבום חדש, ושומר על קו מופלא של מוסכים, גולשים ומנועים שכולם ניו-וייב נטול כל אלקטרוניקה. את שמם הם גנבו מהאלבום הגדול של Echo & The Bunnymen, והסינגל החדש שלהם הוא הדבר הכי קרוב שקיים כרגע לרגיעים המוצלחים ביותר של איאן מק'קאלוך וחבריו מליברפול. אני מודה, היום האזנתי ל-Sleep Forever כבר 15 פעמים, ואין לכל זה סוף צפוי. זהו שיר כוח לחיפאים בלבד ככל הנראה, אבל אני חיפאי גולה – ועל כן, אטיף לכולכם על חיפאיות. שימו לב, אגב, לשיר השני מהסינגל החדש: מאש-אפ של קאברים לנערי החוף ול-Dee Lite ביחד. קרנבל.
Crocodiles :: Sleep Forever
Crocodiles :: Groove is in the Heart / California Girls
קאבר ל-The Pastels היקרים:
Crocodiles :: Nothing To Be Done
ועוד שיר ישן:
Crocodiles :: Summer of Hate
נכתב תחת הנושא מוסיקה, משהו טוב למסיבה, שיר כוח, שירים של אמריקאים :: תגובה אחת
ימים חמוצים זורחים עם השקיעה. הם נצבעים במיני גוונים ורודים ולא מועילים, ואז נעלמים שוב כשגרמניה מנצחת. ראיתי היום בחור יקר כמעט בוכה, והוא לבוש היה בחולצה אנגלית. מטרים לידו עמדו עשרות צעירים גרמנים עם דגלונים קטנים, חיוכים גדולים ושירת "סופר-דויטשלנד" שמחה. בין הפועל קטמון, ווסטהאם ונבחרת אנגליה של אותו בחור עומד קו נפלא של הצלחה נדירה בלבד, המצוינת בחגיגות צנועות אחת לארבעים שנה בערך. ודאי עובר עליו ערב לא נעים, קשה מעט, קשה מאוד אולי, ולכן אני כאן.
אביתר היקר, קח מנה קטנה של !!!. אני יודע שבין שלל הרכבי ברוקלין השונים אין זה ממש אטרקטיבי עוד להתלהב מהצליל או המקצב של שלושת סימני הקריאה הללו, אך צ'יק צ'יק צ'יק מצליחים לעשות לי משהו יפה. הם גורמים לי לפזז עם הכלב ברחבי הבית, לגרום לו לנבוח בקול ובעצבים גדולים, ומוציאים ממני מחיאות כפיים קצובות ומיושנות. אני מבטיח לך, אביתר, שאלבומם החדש ירים אותך מעלה מעלה. ואם תאשר לי זאת, אני מבטיח כי אלחץ פליי על אחד משיריהם במסיבת המנדט הקרובה. זאת שמתרחשת ביום חמישי הקרוב.
נשיקות
Chk Chk Chk (!!!) :: The Most Certain Sure
Chk Chk Chk (!!!) :: Steady As The Sidewalk Cracks
Chk Chk Chk (!!!) :: Even Judas Gave Jesus A Kiss
Chk Chk Chk (!!!) :: AM/FM
האלבום המלא
נכתב תחת הנושא מוסיקה, משהו טוב למסיבה, שירים של אמריקאים :: 13 תגובות
דבר מה נחמד ומשמח קרה הערב, ממש לא מזמן. עמלתי קלות על הכנת פסטה צבעונית במטבח הקטן שלנו, ואז, כך פתאום, שמעתי Washed Out בווליום גבוה. אלא שהצלילים המופלאים הללו לא הגיעו מחדרי ואף לא מחדרו של שותפי היקר. רצתי אל המרפסת, ניסיתי להבין מה בדיוק קורה פה ומי בדיוק מאזין ל-Chillwave אחרי השקיעה ממרפסת אחרת. לא הצלחתי לזהות, אולי בגלל עלי האזדרכת הירוקים שכיסו את הבניין השכן. התרגשתי כל כך, אז הפעלתי את אותו השיר בווליום גבוה במיוחד גם אצלי (Feel It All Around) גם אצלי. ניהלתי דיאלוג של עיוורים, אך דבר לא קרה. עדיין אינני יודע מי משכניי הצעירים אחראי לחיוך הגדול שנמרח על פני אז.
אז למענו או למענה או למען כל מי שגם כן אוהב את הלילה הזה, אני מקדיש את האלבום החדש של Wavves, הנקרא King Of The Beach. פעם לא חיבבתי את נתן וויליאמס, האיש שעומד מאחורי הגלים האלה, אבל כעת הוא בא לי בנחת. הוא לוקח את הנויז שלו אל החוף, לעתים מתענג על מדוזות ולפרקים צונח על החול רק כדי להכוות ולהתחרט במהרה. האלבום החדש שלו, ואני בטוח שהוא מודע לכך, הוא פשוט מצוין. טוב מן הקודם, טוב מן הבא, ויוצר דחפים גדולים לזרוח כשמש על חדר מדרגות בעל מעקה ארוך שעליו נוכל כולנו יחד להתגלש מחר. אני מסופק למדי.
Wavves :: Linus Spacehead
Wavves :: King of the Beach
Wavves :: When Will You Come
Wavves :: Post Acid
האלבום המלא והמעולה
נכתב תחת הנושא Chillwave: גלים של צינה, מוסיקה, משהו טוב למסיבה, שירים של אמריקאים :: אין תגובות
לא קלים הם חיינו עם בוא הקיץ. נהמות מנועים ארוכות במיוחד נשמעות מחדרים סמוכים, צוננים יותר, בעוד אתה נשאר נבול על הכיסא, מתבונן על כל מיני תמונות מפעם, תמונות שלא חשבת שתרצה עוד לראות, והנה אתה רוצה פתאום. חושק בכאב, ככל הנראה. המוזיקה פתאום נעשית צל שאינו מצליח להצל עליך, ואתה בוער. גלשתי השבוע בין Electrelane האהובות אך המפורקות לבין Stornoway המעודנים והמעט ממחזרים לבין כל חברי הצ'ילווייב שלי – ולא מצאתי מנוח. כלומר, היום בשבע בבוקר סוף סוף מצאתיו. בין ספר לספר, בין ערמה פוחתת לערמה גדלה – נפלתי על Effi Briest.
אלו הן שש נשים צעירות מברוקלין, שארזו עצמן תחת כותרת הרומן הגרמני הריאליסטי המפורסם של תאודור פונטאנה, ובניגוד ללוק הקול שלהן – הן נעות בין פוסט-פאנק מעודן לפסיכדליה מעונבת. כשיש להן קצב הן The Slits וכשהן מתחכמות הן Meanwhile, Back in Communist Russia (הגדולים והנשכחים). האפלה שלהן מהולה בזרזיפי טל שאינם מסוגלים להתייבש גם בחום הנוכחי. כנראה שכך ייראה הקיץ שלי – מורכב, כואב ומנסר קצת יותר מן האביב. אם הוא יצליח לאחד עצמו איתי, אולי אוכל אני להתייחד איתו. פתאום אני מוכן להסתפק במאוורר וקצת גיטרות עם ריוורב. בעצם זהו שקר, כך היה זה תמיד.
Effi Briest :: Rhizomes
Effi Briest :: Cousins
Effi Briest :: Shards
האלבום המלא
נכתב תחת הנושא מוסיקה, משהו טוב ללילה, משהו טוב למסיבה, שירים של אמריקאים :: תגובה אחת
את כל היום הזה הקדשתי לגלישה עלי גלי החום. הקיץ הירושלמי מתעצם מרגע לרגע, כמו העייפות הטבעית שלי ממנו. בשעת צהריים לא נעימה, בעוד סוליות נעלי הבד והגומי שלי להטו כשקית אשפה במאה שערים, הרגשנו בלישה ואני דבר מה שלא חשנו כבר מזמן: תשוקה לים. הבטחנו לעצמנו שעד סוף אוגוסט ניסע פעם אחת, לפחות אולי, אל חוף הבונים – שם נשתזף, נשתכשך במים ונשפד מדוזות. אם יהיו לנו את האמצעים הלוגיסטיים הנכונים – אולי אפילו נעשה לילה על החול, ונאכל את המדוזות כמובן. בבוקר, פשוט נתעורר.
עד אז, עד שניפטר מכל המטלות כבדות המשקל בהר הצופים, נדמה לי כי נסתפק גם בגלי הצינה בהם התאהבנו באחרונה. הלילה, או שמא אמש, עלה לרשת סינגל חדש של כוכב ה-Chillwave הנערץ בעולם (גחמה מעניינת), Washed Out, הוא ארנסט גרין. קראתי לא מזמן כי בניגוד לכמה דמויות אחרות שבונות קור בשנה האחרונה, הוא אינו כאן כדי לחדש, אלא כדי לרענן – ואני תומך בהגדרה. הוא נינוח כמו Boards of Canada וגדוש באסוציאציות כמו ראשון בוהי הנעליים. אני אוהב אותו כזה, בלי יומרות. בשירו החדש, You and I, הוא משתף את קרוליין פולצ'ק מ-Chairlift, וביחד שניהם מתרסקים אל תוך המים. כמיטב המסורת, תוך יום מישהו כבר הספיק להכין לכל זה קליפ נוסטלגי מתוך הסרט Head בן שנות השישים. וכמיטב המסורת, שוב, קשה להאמין כי כל המוזיקה הזו לא נולדה בעבור הקליפ ולא להיפך.
Washed Out feat. Caroline Polachek :: You and I
ושני שירים קודמים ומעט מפורסמים:
Washed Out :: New Theory
Washed Out :: Feel It All Around
נכתב תחת הנושא Chillwave: גלים של צינה, דור העתיד, מוסיקה, משהו טוב ללילה, משהו טוב למסיבה, שירים של אמריקאים :: 2 תגובות
אני מאוד אוהב הפתעות. כלומר, לא כאלו הכוללות בריכה, בלונים והמון צחקוקים, אבל בהחלט כאלו אשר מציבות מולך תמרור חינני ועליו הכיתוב – "באמת שלא האמנת שזה יקרה, נכון?". אם להיות כן, הרי שלמען האמת אני מחבב אך ורק הפתעות קולינריות ומוזיקליות. בסופו של דבר, די נחמד לנגוס בדבר מסוים ולגלות שטעמו הפוך לגמרי מזה שחשבת. כך קרה לי בפעם הראשונה בה אכלתי פטל טרי, כאשר כל ציפייה למתיקות מעודנת התערערה עם משב החמיצות המעודנת עוד יותר. בעולם המוזיקלי קרו לי דברים דומים עשרות פעמים. מתי זה קרה בפעם האחרונה, תשאלו? אתמול.
אתמול הודלף האלבום החדש של Mystery Jets, גיבורי נעוריי הירושלמיים לפני שנתיים, הלהקה אשר סייעה לי להרקיד המוני אנשים שמחים יותר או פחות בשנתיים וחצי האחרונות. לפני כמה שבועות, כאשר האזנתי לסינגל הראשון ששחררו מן האלבום – נחרדתי. הוא לא נגע אליי, לא שר לי ולא ניסה להיות נחמד אליי. עזבתי אותו. בדיוק בשל כך, כאשר לחצתי אתמול בבוקר על כפתור ה-Play כדי להאזין ל-Serotonin החדש של הג'טס, הייתי משוכנע כי הדייט הזה יסתיים בלא כלום, בפרידה לאחר ארבעה-חמישה שירים. ואיך אומר זאת כעת? הפתעה. באופן בלתי יאומן בכלל, מדובר ביצירה נוגה, מלודית, קליטה ונהדרת. אין פה להיטי ענק כמו ב-21, אלבומם הקודם, אבל יש פה אביביות מתפוגגת וצבעוניות מרוסנת. נו, עוד אלבום מקסים ל-2010. אני מתחיל להתייאש.
Mystery Jets :: Alice Springs
Mystery Jets :: Dreaming of Another World
Mystery Jets :: Waiting on a Miracle
האלבום המלא והמעולה
נכתב תחת הנושא מוסיקה, משהו טוב למסיבה, שירים של אנגלים :: 5 תגובות
