אפריל נגמר עוד רגע, והנה אני במרחק של שלושים ואחד ימים בלבד מיוני – אותו חודש ידוע לשמצה שמסלף מציאות ויוצר הוויות מפוררות בחיי באופן מסורתי. בעוד כמה דקות ימלאו לאחותי 40 שנים, ולרגע אחד אני חש זקן יותר ממנה, עייף יותר ממנה, אפור יותר ממנה. אבל זהו רק רגע, ורגעים אינם יותר מפיסה משומשת החולפת ביעף. הם רק מחכים שמישהו יחדול להתייחס אליהם כאל בעלי משמעות עוצמתית – ואז הם נותרים עירומים במערבולות תופים אלקטרוניים והרמוניות של אחרים. זקן אני הרגע, אך המוזיקה שלי צעירה ואוורירית.
אני מתבונן על Small Black ויודע כמה טובים הם אליי. ישירות מברוקלין, כמו מיליונים אחרים, הם אופים במהירות להיטי בזק התואמים את רוח התקופה הזו: ערפל שברירי של אחרי חצות. במסורת הלו-פיי הזו שהשתלטה עליי כהוגן באחרונה, הם מקציבים לי קצב חיים אורבאני זר, כזה שמתחיל ונגמר בתחושת ניכור מכל מה שאני רוצה. יש להם EP ראשון, מרענן כל-כך, מרגש עוד יותר, שנושא את שמם אל עבר עתיד אמנותי מבטיח. ועם זאת, גם לי כבר ברור, שאין זה מבטיח קריירה גדושת פרלינים. לפחות ההווה אדיר שכזה.
Small Black :: Despicable Dogs
Small Black :: Pleasant Experience
Small Black :: Black Lover
ה-EP במלואו
קליפ אהוב:
נכתב תחת הנושא Chillwave: גלים של צינה, מוסיקה, משהו טוב ללילה, משהו טוב למסיבה, שירים של אמריקאים :: 3 תגובות
שעת לילה מאוחרת מדי היא הרגע ההולם מכל על מנת להאדיר שירים שנולדו לאור ירח. דממה לא אופיינית אוחזת בירושלים מאז נפרדתי ממנה ועברתי לחדרי הערב, ועם זאת ברור לי לגמרי מה מקורה. היא בראשי. כך אני מנסה לדמיין את הדקות האחרונות של לילות אפריל 2010: גוועים, רעבים לאור, מרוסנים, נמקים. אולם ברור כי כל זה הוא שקר, וכי כל שאני עושה הוא מניפולציה רומנטית לכאורה, שמטרתה להנציח את הלילה באורות הנכונים רק לי. אני המשוטט ברחובות שאותם גם כך לא אזכור עוד כלל.
ל-Interpol האהובים יש שיר חדש שנזרק אל מי הים השחורים אמש, ומאז אני שלו. חלפו בדיוק שלוש שנים מאז הם שחררו סינגל ראשון מן האלבום האחרון שלהם, וכמו אז כך היום – אני מוכן להרפתקה שלא בטוח שאקבל. אין ב-Lights שלהם ולו בשורה קטנה אחת, לא כל שכן מהפכה, ואף על-פי כן – אני מאושר. בדרכי המאופקת. ייתכן ובין כל הגימיקים האחרונים בתחום האורבניות הקודרת במוזיקה העולמית, משהו מן הפשטות האותנטית של פול בנקס וחבריו חסַר לי. אך הנה כל זה כאן שוב. האורות שלהם, פשוטים כל כך, נפלאים הם. ללא כל יומרה.
נכתב תחת הנושא מוזיקה של אבא, מוסיקה, משהו טוב ללילה, שירים של אמריקאים :: אין תגובות
אכזבה גדולה נחלתי השבוע בעיר ילדותי הצפונית, בין בניין אגד המזדקן לכיפת הזהב המכוסה בד חום. קבוצתי הפסידה, ולבי נשבר שוב. כמו פעם, כך באותו ערב, כליותי חטפו מהלומה. נזכרתי במאורעות בית"ר תל-אביב בגיל 11, בדמעות שפיזרתי אז על בלטות כהות מדיי ובארגז הקרטון הכהה קצת פחות שבו בעטתי בזעם. אינני מחבב חלומות מנופצים, אף שברור לי כי רק הם יודעים לברוא חלומות בריאים, מגוונים וחדשניים יותר. אלא שבינתיים חלומותיי נותרו כשהיו – מחוספסים, מוקלטים באיכות בינונית ומצולמים באמנותיות. כל ה-Lo-Fi של העולם מתנקז באחרונה לראשי ולמחשבי. להלן מקרה נוסף.
Spectrals הוא בחור אנונימי מצפון אנגליה, אשר אינו מסוגל לחשוף את דמותו האמיתית, המספר כי הוא מרבה לכתוב פתקיות מנוקדות לתאו של פיל ספקטור, ומצליח לתעתע בי כבר כמה חודשים. זה החל ב-7 אינטש הראשון שלו, אשר הזדמן לפאר חדרי מזמן ויצר בו תפארת של רוח, וממשיך גם כעת עם הספליט החינני שלו ושל Fair Ohs, שבעצמם ראויים להתייחסות בקרוב. באופן עקרוני, העת הנוכחית מעניקה לי דוגמאות רבות של ילדי פוסט-פוסט-פוסט-פאנק המקליטים בבית ועושים זאת כמו שרק הייתי שואף לעשות בעצמי. אם יגיע יום בו יחזיק Spectrals באלבום בכורה – לבטח אלכד.
Spectrals :: Leave Me Be
Spectrals :: It's Ok (Not to Be OK
Spectrals :: Birthday Kiss
נכתב תחת הנושא Chillwave: גלים של צינה, מוסיקה, משהו טוב למסיבה, שירים של אנגלים :: אין תגובות
קראתי על ברלין בכתבה הבנאלית שדאגו לחבר על ישראליה בדה-מארקר. קראתי, חייכתי מעט, כי בכל זאת, גם אני מחבב את התרבות הגרמנית. מיד לאחר מכן התיישבתי על הכיסא הלא נוח במיוחד שלי – וחזרתי אל פורטלנד. בחודשים האחרונים אני מבין סוד קטן אותו התקשתי לפענח קודם לכן: מתברר כי יותר ויותר מוזיקאים החביבים על לבי מגיעים מ"עיר השושנים" הזו באורגון. בין אם אלו האחים Broderick (פיטר והת'ר), Grouper הנפלאה, Menomena הנשכחים או White Hinterland הצעירה – פורטלנד מצטיירת כבירת האינטיליגנציה המוזיקלית המערב-אמריקאית. 
והנה כמה בנות מחוכמות נוספות שמגיעות בדיוק מאותה העיר. קוראים להן Explode Into Colors והן דואגות לי כבר כמה ימים כשקר לי. מכינות לי תה, מוסיפות לימון דק, מביאות כמה עוגיות מהפיצוציה פה למטה, ואז מנגנות לי שירים הנשמעים כמו השילוב המושלם בין Electrelane ו-The Slits. ה-EP החדש (והראשון) שלהן, Quilts, הוגדר על-ידן כ-Noise-Funk – הגדרה נעימה לכל הדעות. יש בו כמה שורות שפשוט גומרות אותי, שלא לדבר על שיק חינני שעושה לי חשק לחשק. וחשק, כך מתחשק לי לומר, אינו דבר מובן מאליו. על כל זה, על כל שיר ושיר כאן, הייתי מתגלש פעמיים או שלוש מחר.
Explode into Colors :: Eyes Hands Mouth
Explode into Colors :: Coffins
Explode into Colors :: Paper
ה-EP במלואו
וסתם הופעה חמודה ביום שמש:
נכתב תחת הנושא מוסיקה, משהו טוב למסיבה, שירים של אמריקאים :: 4 תגובות
החשיך, בחיי שהחשיך. ולא בשבע וחצי בערב כראוי, אלא חמש שעות מוקדם יותר. עננים באו, אולי וולקאניים, אולי תל-אביביים, אך הם עננים. נוח להם לפאר את הזמן הנוכחי שמתחיל להחזיר את כבודה האבוד של 2010. שוב, אוקיינוסים של אלבומים חדשים וטובים מתכדרים בבקבוקי זכוכית ירוקים שמונחים בעבורי על המים. חלקם מגיעים אל השכנים, אני מתאר לעצמי, וחלק אחר פשוט מתמקם בניחותא מתחת לשולחן העץ במרפסתי. כל זה עושה אותי מאושר, גם אם לרגע, עם מסעות הכיבוש המחודשים שלי בין ניו-יורק להלסיניקי. הערב, כך אני משער כעת, אני בניו-יורק.
לפני עשרה חודשים בדיוק כתבתי כך. היום אני מתכונן לכתוב קצת אחרת. Beach Fossils עושים לי טוב באצבעות. הם מאפשרים לי להתמוגג מהתיאום הקלוקל בין השירה למקצב והמלודיה, מלמדים אותי כי אינדי-פופ יכול להיות צורם, עדין ומחולל גם יחד. אלבום הבכורה שלהם, הנושא את שמם, הוא אחד הטובים ששמעתי השנה. הוא פשוט כל-כך, מרוחק מכל קולות הנפץ הרשמיים שנשמעו כאן בשמיים בימים האחרונים. את בגרותה של ארצי, עם משולשי ההרקולסים ששלחה אתמול 70 מטרים מעל לחדרי, הייתי מחליף בכל רגע נתון בנעוריהם של הברוקלינאים האלה. פעם, כאמור, הענקתי להם כוכב. היום אעניק להם שניים.
Beach Fossils :: Youth
Beach Fossils :: Twelve Roses
Beach Fossils :: Sometimes
Beach Fossils :: Golden Age
שני שירים נוספים
נכתב תחת הנושא Chillwave: גלים של צינה, מוסיקה, משהו טוב למסיבה, שירים של אמריקאים :: תגובה אחת
הנה, הצלחתי להחזיק את עצמי יממה שלמה – רק כדי לבלום את הרגשות. בכל זאת, דברים צריכים להיעשות בשיקול דעת. העובדה שהאלבום לו המתנתי יותר מכל השנה הודלף בצהריי אתמול לא יכולה היתה להשפיע עליי. הייתי חייב להאזין מספר פעמים, קודם שאשתדל לתאר את תחושותיי. לא כל יום זה קורה, למעשה פעם בשנתיים וחצי, ובכלל אין איש שיודע לומר האם זה יקרה שוב. האם אני אהיה פה? האם הם יהיו פה? אבל הנה חלפה היממה הזו, 24 שעות של רסן ומחשבות על התחושות המובהקות, והנה האלבום החדש של Foals:
הרכות, אוי הרכות. כל זעם הנעורים של הצעירים האהובים מאוקספורד שקע אל תוך אדי התה. מקצבים שלמים שלא יחלו כאן לעולם כמו בעבר מהדהדים בעונג מאחור. באלבום החדש הזה Foals מצליחים להתגבר על כל מה שהרחיק מהם רבים קודם (הילדותיות הבריטית האופיינית) ומאמצים רוחות חדשות שעלולות לקרב אחרים אליהם (פנים רציניים ומטָעים צפופים של מלודיה אחרת). אמש חששתי שאולי לא אוכל להתחבר לכל זה. חששתי שלא אוכל לשכנע עוד את אחייני בן ה-13 שהם הלהקה בשבילו. אבל הנה, הסתיים ערב יום העצמאות, הגיע יום הריח המפתה והדוחה, ואני מהופנט. בווליום גבוה – זה כל מה שהייתי צריך. אתן לסייחים לרכוב עליי. מאוחר יותר, אולי עוד כמה ימים, נתהפך.
Foals :: After Glow
Foals :: Blue Blood
Foals :: Black Gold
Foals :: Total Life Forever
נכתב תחת הנושא מוסיקה, משהו טוב ללילה, משהו טוב למסיבה, שירים של אנגלים :: 10 תגובות
איסלנד. מרתק לראות כיצד היא ממשיכה לבדל את עצמה מן העולם באמצעות קסנופוביה קלה של עננים כבדים. העולם כולו רוגש ואילו אני סתם מתרגש, עובר על אוסף תצלומיי מהקיץ ההוא בו נתתי לרגלי לגעת ברגליה. כולם מתבוננים על שדות התעופה הריקים, על ההארכות היומיות של סתימת ההמראות, כמו היו אלו מעצרי בית קלילים. איש עוד לא מעלה על הדעת אפשרות היפותטית משהו שאיסלנד והר הגעש שלה יסערו כך עוד חודש. או אולי עוד חמש שנים שלמות. או שאולי יחליטו האיסלנדים להקים ממלכת שמיים אפורים בת אלף שנים. על כל פנים, הייתי שמח אם מעט ענן וולקאני היה מגיע אלינו לביקור קטן. תודו שגם אתם הייתם משתחווים כמוני.
אולם לאיזו מוזיקה מאזינים בכלל ביום אפור געשי? אופציה אחת אני יכול להציע כעת. קוראים לה Disappears, וחבריה הנעלמים מגיעים משיקגו האמריקאית. הם נעים להם בין Wire ל-Crystal Stilts ובעזרת שירים קצרים ותמציתיים מעוררים אותי עם תנועות ראש בלתי נשלטות בתוך חדר מבולגן. יש להם ריברב אהוב על הגיטרות וקצת הד על המלודיה כולה, דבר שהופך אותה לפשוטה אך מכופלת. יש פה שירים שמחייבים אותי לצאת שוב עם האייפוד לרחובות העיר הלילה, לספוג קצת קצף ופטישים בראש, ולהרגיש שאינני באמת שם. כיף לדעת שמצאתי לי אלבום בכורה (Lux) שאני באמת יכול לחבב בניחותא.
Disappears :: Gone Completely
Disappears :: Magics
Disappears :: Lux
האלבום המלא
נכתב תחת הנושא מוסיקה, משהו טוב ללילה, משהו טוב למסיבה, שירים של אמריקאים :: אין תגובות
