‫תגובות לפוסט: "אקזוטיקה קלה אך פנטסטית"‬

‫מאת: אביתר‬

‫אביתר‬ — Thu, 18 Feb 2010 17:29:26 +0000

היה לי את העונג לקבל את האלבום הנפלא הזה כבר כשהוא הודלף לרשת. מאז כבר שמעתי אותו משהו כמו 30 פעמים. ביום רביעי זכיתי לרכוש אותו בכסף שאין לי (הכי כיף להיות חייל), ביחד עם דיסק שחיכיתי שיחזור למלאי כבר יותר משנה (Funeral המושלם של ארקייד פייר). אין מילים לומר על Odd Blood, אביעד ומירי (וואו, איזו תגובה נהדרת) עשו זאת בשבילי. רק אקדיש שורה אחת לדיסק הזה:
You're stuck in my mind all the time

‫מאת: קובי‬

‫קובי‬ — Wed, 20 Jan 2010 07:47:53 +0000

בינתיים האלבום הטוב ביותר ששמעתי השנה, תודה

‫מאת: יעל‬

‫יעל‬ — Mon, 11 Jan 2010 18:04:10 +0000

אוף, לא הצלחתי להוריד את האלבום, ראפיד שייר זונה. ):

‫מאת: מירי‬

‫מירי‬ — Mon, 11 Jan 2010 14:00:47 +0000

ממחשבותיי:

אז, העברתי לטכנולוגיה הפשוטה שברשותי ותכננתי לעשות האזנה שנייה (או שלישית, אני לא בטוחה) על ה-19 שייקח אותי לאוניברסיטה.

כשרק התחלנו, בעוד אני עדיין חושבת איך לשפר את המושב שלי באוטובוס, עברו לי מחשבות בנאליות על המוזיקה שאני שומעת. מחשבות מעניינות וחידתיות אומנם, אבל מחשבות שכבר חשבתי לא פעם על מוזיקה. על אומנות. איך זה נשמע, בו-זמנית, חם וקר, קרוב ורחוק, נוגע לא-נוגע, רקיד לא-רקיד, חדש וישן, איך כל חלק עומד בפני עצמו בתוך יצירה שלמה. אבל ידעתי, ידעתי שאם זה טוב, אפילו מיליגרם של טוב, אלה רק המחשבות הראשוניות, הברורות מאליהן, ואני אוטוטו עומדת לעבור הלאה מהן.

והנה, פתאום ראיתי, יושבת מולי, מישהי שנראתה בדיוק איך שהרגשתי. היא היתה יפה, עדינה, מלאכית, נקייה, לא מושלמת. עם הפנים הכי מוטרדות ורציניות שינואר, גם ינואר חמים, יכול להפיק. היה לה על המצח, בין העניים, קמט של מחשבה שלא מניחה והוא, בתורו, גם לא הרפה. נסענו קצת ביחד והיא קמה ממושבה ופילסה את דרכה ליציאה. כשאני רואה מולי את איך שאני מרגישה זה סימן שקורה משהו. כשהיא ירדה מהאוטובוס, הבנתי שעברתי את מחוזות הבנאליות.

בשיר 4, I remember, כשבחוץ אביבי להחריד, כבר רציתי לבכות. אני בדרך לאוניברסיטה, באוטובוס מלא באנשים שלא רואים אחד את השני ואני רוצה לבכות. אני בדרך לאוניברסיטה, so fresh and so clean, ואני רוצה לבכות. נזכרתי איך אני שוכחת את כל מה שהוא לימד אותי, איך זה בורח ממני ואיך אני הולכת ומתקשה, נוסעת ומתקררת.

בשיר שאחרי זה כבר ראיתי את עצמי בשחרור שאחרי הבכי. פנים רטובות מדמעות, איפור מרוח על הפנים בנחלים קטנים של שחור וחום- מייצג בהיר של יופי שאינו אסתטי. המקום הזה שעדיין זוכרים למה עצוב, אבל אי אפשר לכבוש את הצחוק. ההחלמה כופה את עצמה עלינו. ואני רוצה לרדת מה-19 הזה ולשבת על ספסל במדרחוב, עם הטכנולוגיה הפשוטה שלי ולראות את האנשים של מרכז העיר את הפס-קול הזה. ואז גם חשבתי שאולי אני באמת אעשה את זה פעם. מתישהו. אולי.

המשכנו. עכשיו רציתי לרקוד ועוד לא העסיקו אותי מחשבות של רקיד/לא-רקיד. רציתי להשתטות, כמו שנעמי אמרה שכדאי שאני אעשה. המשכנו.

ירדתי מהאוטובוס כשהאוזניות עדיין סותמות את אוזני. השומרים של האוניברסיטה כבר קבלו אותי שקטה. והנה, סטודנטים, קפה בכוסות נייר. אני כבר מתכננת איך ב-19 שייקח אותי הביתה, מרחק שעות וספריות מכאן, אני עושה האזנה שלישית (או רביעית, אני לא בטוחה).

‫מאת: ינשוף‬

‫ינשוף‬ — Sun, 10 Jan 2010 07:43:47 +0000

אביעד, תבורך – יושב לדגום.
אם אתה פנוי ביומצמאות הקרוב תרשה לי להמליץ עליך לפרס ישראל?

‫מאת: יעל‬

‫יעל‬ — Sat, 09 Jan 2010 11:46:00 +0000

וואו, נשמע טוב. נחמד לצהריי יום שבת מדכאים משהו. אני מורידה את האלבום ומחכה לשמוע אותו.

נאי חושבת ששמעתי את השם שלהם לפני איזה שנתיים והקשבתי לשיר או שניים, ודווקא חיבבתי, אבל לא השקעתי בהם יותר מידי. ואז פתאום עכשיו כולם מדבירם עליהם ואני מרגישה שחבל שלא השקעתי יותר הקשבה להם אז.

‫מאת: אביעד‬

‫אביעד‬ — Sat, 09 Jan 2010 07:33:10 +0000

ינשוף, צירפתי לינק נוסף, כדי שגם אתה תוכל ליהנות בכל זאת.

‫מאת: רעות‬

‫רעות‬ — Fri, 08 Jan 2010 23:57:01 +0000

זה נכון. ולהתאהב במוזיקה זה כל כך הרבה יותר טוב מלהתאהב באנשים. :)

‫מאת: ינשוף‬

‫ינשוף‬ — Fri, 08 Jan 2010 21:06:34 +0000

אבלאבל, הוא רוצה ססמא!

‫מאת: אביעד‬

‫אביעד‬ — Fri, 08 Jan 2010 18:58:09 +0000

רעותה, נשמע כאילו התאהבת.