ארכיון הנושא 'שירים של סקנדינבים (סקנדי-אינדי)'
שבדיה היא טינופת

פעם העמודים הרבים שמצויים פה הגיעו בגרסת הכל כלול סקנדינבית שכזו. אחת לכמה ימים או שבועות, היינו מגלגלים אל תוך האייפוד רעב שורות על גבי שורות של צבאות, או שמא להקות, מממלכות הרווחה הצהובות. באותם ימי שפע השירים היו רכים כמרשמלו מנורבגיה, אווריריים כקרמבו יקר מדי מדנמרק, חלקלקים כהרינג ברוטב חרדל מפינלנד ומתוקים כיום שמש חמים – לא חם – בשבדיה. היו אלה ימי תום, ללא נעורים כלל, אשר היו ואולי לא יהיו עוד. סתם, אני מגזים. הם תמיד ישובו, ×›×™ הדלת פתוחת בפניהם. כלומר, לא רק להם.

לא רק להם, ×›×™ בשנה האחרונה הסכמתי לשתף פעולה גם עם צד אחר של סקנדינביה, ×–×” שאוהב להחטיף לעצמו בפנים, לאגרף את האף של עצמו, ולמרוח את הדם על השפם ללא רחמים. זהו הצד המגלומני של סקנדינביה, שאת שלוחתו הדנית סיפקו עד ×›×” ICEAGE ואליו מצטרפים כעת, כלומר בחודשים האחרונים, Holograms המצוינים שמגיעים משבדיה. בניגוד לכל הדברים השבדים הרגילים שנוגעים בי, הם חתיכת לכלוך יפהפה, צווחני, לא מלודי – ולא, לא גם לא חדשני יתר על המידה.

כל מה שיש באלבום הבכורה שלהם ×”×™×” פה קודם, נוסה שם קודם, עבר לידי או × ×’×¢ בי קודם – אבל על הזין שלי, באמת. הרעיון הטמון מאחורי השירים שעושים לך את היום, השבוע, החודש או השנה אינו נוגע תמיד לפיסת ההיסטוריה שהם ייקחו לעצמם בחייך. לעתים הם יכולים להסתפק בלגרום לך לפרק את הבית או את מערכות היחסים שלך (כמו שכבר קרה עם שיר אחד פה) ולפעמים הם פשוט יגרמו לשכן שלך לדפוק על הדלת בהיסטריה. איזו אופציה בין השתיים אני מעדיף? הייתי מעדיף לפרק לשכן שלי את הבית. חבל שהוא עזב.

Holograms :: ABC City
Holograms :: Monolith
Holograms :: Chasing My Mind
Holograms :: You are Ancient
האלבום המלא והיפה

לקרוע את בית אורן

בחורף של 2002, לפני כמעט עשר שנים, לקחתי את האופל אומגה הכסופה של אבא שלי, אספתי את אלושה ובעיצומה של סערה בלתי נשכחת יצאנו לדרך. נסענו במעלה ההר החיפאי, חלפנו תחת בניין האוניברסיטה הגאה, והמשכנו עד לצומת בית אורן. אם אינני טועה, השעה היתה 2 לפנות בוקר, ×”×™×” ×–×” אמצע השבוע ולמחרת הייתי אמור להגיע לצבא שוב. למרות כל זאת, אלושה השכיב את הכיסא שלצדי, ואני נהגתי – בחושך מוחלט בלב יערות הכרמל הנטושים מפאת המבול או השעה. פנינו בצומת בית אורן, והתדרדרנו מטה במכונית באיטיות, בהתרגשות נאיבית שרק שני נערים בני 19 בלבד יכולים לחוש. ×–×” ×”×™×” החופש שלנו, מעצמנו, מהמקום שבנה לנו גבולות ממוסדים – פוליטיים, תרבותיים, אקלימיים, פנטסטיים. ×–×” ×”×™×” החופש שלנו להתבולל עם החלום של עצמנו.

×”×™×” ×–×” הלילה הראשון שבו האזנו ל-(), האלבום השלישי – הלבן – של Sigur Rós. למעשה, לא היתה לנו דרך אחרת להאזין לו. אני בספק שאלושה או אני נצליח להיזכר בדעה שגיבשנו אז עליו, אבל אני כן זוכר את החיוך שלו, ×–×” המפורסם – החצי הפוך, כשהבנו שאת הרגע ×”×–×” ניקח איתנו לנצח. ×–×” ×”×™×” בעת הירידה, מעל לגשר הצר, בדרך לבוסתן הישן שגם ×›×›×” לא ניתן ×”×™×” להבחין בו כלל. ×–×” קרה בשנייה שבה אלבום המופת ×”×–×” שינה צורה ועבר מצדו הפחות מדכדך לצדו המדכדך במיוחד.
אינני חובב שגיונות הזויים של חלומות נוסטלגיים על חזרה לנקודות זמן. עם זאת, הייתי מוכן לעשות הכל כדי לשוב – פעם אחר פעם – אל אותו לילה. בשביל הגשם ההוא, עם המוזיקה ההיא, עם האדם ההוא, עם תחושת הגעגוע הבלתי נגמר לדבר מה שבכלל נמצא כל הזמן בהישג יד.

מאז אותה העת השתנו כמה דברים בסיסיים בנוגע לאיסלנדים האלה, שלהם אני חב כמה מיסודותיי. ראשית, ביקרתי במדינתם וצפיתי בהם מופיעים. שנית, הם הוציאו שני אלבומים נוספים צבעוניים יותר, חנפניים יותר – אחד טוב למדיי ואחד רע. שלישית, הסולן החביב שלהם, יונסי, הפך לאפרוח חמוד המפזר קשתות בין עננים ברחבי העולם עם פרויקט הסולו שלו. אני מודה ×›×™ משהו בקסם הראשוני ההוא של ימי התיכון עד ראשית ימי האוניברסיטה התעמעם לו מעט. זו גם הסיבה שניגשתי בהיסוס דק לאלבום החדש של סיגור רוס, Valtari שמו. לא רציתי כבר לצפות לדבר.

וכאן – כצפוי – אמור להגיע שלב ההיפוך הגדול, אני יודע. ×–×” הרגע שבו אני אמור להכריז על כך ש"הא לכם! סיגור רוס עדיין נהדרים!". ובכן, אין לי את היכולת לומר זאת בקלות. באלבום האולפן החדש ×”×–×”, השישי במספר, הכל מדכא. מדכא לעתים עד תחושת חורבן. לכאורה, נדמה ×›×™ זהו הרקוויאם של הלהקה. כמעט ואין מילים, כמעט ואין שירה, כמעט ואין תופים, כמעט ואין כוח. וכן, זהו גם כל קסמו. ייתכן שמעולם לא זכיתי לשמוע להקה אהובה ערומה כל כך, שבירה, כנועה ומרוחקת יותר. אני אף אהיה קלישאתי לגמרי כעת, אך אומר זאת בקול: כמה מן הרגעים הטובים באלבום ×”×–×” באמת מסוגלים להשתוות רק לצלילי סופת שלג קטנה, אני נשבע בכך. הייתי בכמה.

Valtari כולו הוא יצירה של נחמה. להקה קטנה ומוכשרת שחבריה מתנחמים בכוסות התה שלהם, ×–×” לצד ×–×”, ולא מתביישים לשתוק לרגע – למען העקרונות הקטנים שלהם. תחושת חוסר הנגישות שעליה הם התעקשו רק הופכת את ההיסטוריה הפופולרית של סיגור רוס לאירונית יותר. רק לחשוב שגווינית' פאלטרו בחרה ללדת את צאצאו הראשון של כריס מרטין לצלילי האלבום השני שלהם, ×›×™ אלה היו צלילי החיים האולטימטיביים מבחינתה – ולחייך. ובכן, ×–×” הזמן לברוח. המוות קרב, והוא אינו מותיר ולו מילה מושרת אחת בשלושת השירים האחרונים של האלבום.

פשוט חבל שאין גשם, שאלושה לא פה, שלאבא אין אופל יותר, שהכרמל נשרף, שהזדקנו, שנעשינו מרירים, שכבר ויתרנו על חלומות הילדות, ושאין לנו דרך לקרוע את הלילה עם האלבום היפהפה הזה של סיגור רוס.

Sigur Rós :: Varúð
Sigur Rós :: Rembihnútur
Sigur Rós :: Varðeldur
האלבום המלא והיפהפה

פטר

זמן רב חלף מאז ישבתי וכתבתי משהו מול אורנים דוממים של זמן כניסת השבת. למעשה, אם עליי להעמיד דברים על דיוקם, הרי שמעולם לא זכיתי לעשות דבר כזה. כאשר התגוררתי בתל אביב בגלגול הקודם, אי-שם באמצע העשור הראשון לשנות האלפיים, לא היו כל עצים בנמצא, ואפילו בשתי הדירות הירושלמיות שלי הסתפקתי בעץ חרוב גדול ובמיני אילנות ערומים של חורף גס. והנה פתאום, כשאזניות על ראשי, אני יושב בחדר חיפאי, פסנתר מנגן לי מנגינות של פעם, או שמא של הווה אדיר, ואורנים דוממים נחים לפניי. אם זה לא היה מנחם מספיק, דבר לא היה מנחמי עוד.

אך זהו שקר קט, שכן את הנחמה הגדולה אני גורף מאחד אחר – אהוב לבי – פטר ברודריק. במידה מסוימת, ייתכן שבצדק, אני מרגיש ששחקתי עד דק את אהבתי אליו, לפחות במדיום ×”×–×”. נדמה ×›×™ הדני-אמריקאי ×”×–×” הוא האיש שזכה לסכום המילים הגבוה ביותר שהענקתי ליוצר כלשהו באייפוד רעב – אך כל ×–×”, בצדק נעשה (×”× ×” פרשנויות). להלן הסבר קטן על הדבר היפהפה שהוא ארגן לי כך פתאום באמצע רקוויאם החורף ×”×–×”.

אחרי ששחרר שני פסקולים אבסטרקטיים לפני כמה חודשים, שלשום הודלף אלבומו המלא השלישי החדש של ברודריק, הנושא את השם המעט מייגע http://www.itstartshear.com. הורדתי אותו אל מחשבי בשלישי עם לילה, גדוש ציפייה וחששות. הרי, כך לחשתי לעצמי ברכות – ולו רק כדי שהשכן האיום שלי לא ידפוק על הקיר שוב – "אמן אשר קרע אותך לפיסות כאב ואושר וערבב אותך באגרסיביות גדולה אך מעודנת – סביר ×›×™ מתישהו ייכשל בצעדיו". והנה, גבירותיי, טעיתי. אשף הרכות שלי הוא אחד הדברים הטובים שניתנו לי. אני יודע ×›×™ זוהי אמירה גדולה, ובכל זאת – נדמה לי ×›×™ אזלו מילותיי, שאמורות היו לתאר את שהוא עושה לי – עם פסנתרו, גיטרתו, סמפלרו, מסורו, קולו ומילותיו.

Peter Broderick :: I am Piano
Peter Broderick :: Everything I Know
Peter Broderick :: A Tribute To Our Letter Writing Days
Peter Broderick :: Asleep
האלבום המלא והמעולה

שירים של שנה, 2011

רשימה זו היא כמו יומן פתוח של חיי בשנה האחרונה. היא נעה על הציר שבין דצמבר 2010 ובין דצמבר 2011, מהמבורג ועד לתל אביב. כל השירים פה ראויים היו למלכות, בין אם בממלכה גדולה השולטת בנתחי תבל גדולים ובין אם בנסיכות קטנה באלפים. את כולם, בכל מקרה, אקח איתי אל הנצח.

שימו לב – הערה קטנה: כמו בכל שנה רשימת שירי השנה שלי אינה ניסיון להגדיר את 2011 בצורה אובייקטיבית. כבר מראש אני מזהיר ומדגיש ×›×™ כל בחירה ובחירה כאן היא סובייקטיבית למדי, אישית עוד יותר, וודאי שאינה מובנת מאליה לאף אדם מלבדי.

ועוד כמה הערות חשובות: ראשית, לצד כל שם שיר מופיע סימן קטן של פליי. לחצו עליו. שנית, לכל שיר מצורף וידיאו מתאים. שימו לב, "רגעי האמת" המצורפים לכל שיר, נוגעים לגרסאות המוקלטות – ולא לקליפים. שלישית, בסופה של הרשימה תמצאו שני לינקים שיאפשרו לכם להוריד את כל אסופת 50 הגדולים הזו.

המשך »

חלום אלכסנדר

כשהייתי בן חמש היה לי חלום מוזר. באותם ימים בגן חובה סיפרו לנו, אינני זכור באיזה הקשר, על הנוטר אלכסנדר זייד, האיש והסוס, הגבר הצעיר שנורה ונהרג בימים שבהם איש לא חשב שפעם כולנו נגיע לפה בהמונינו. מסיבה לא לגמרי ברורה, היות ולא גדלתי בבית בעל נטיות לאומניות או ביטחוניסטיות כלשהן, פיתחתי סוג של רצון מופגן לעלות אל האנדרטה של אלכסנדר. לחצתי רבות על הוריי שייקחו אותי לשם, ובוקר שמשי אחד אבא הסיע אותי בפורד סיארה הלבנה שלו לשם. למעשה, היה זה החלום הראשון של חיי, או לפחות החלום האמיתי הראשון.

אבא עשה את מיטב שיעורי הבית בנושא באותה העת, ובעודו מכין את מצלמת האולימפוס לסט צילומים למרגלות האולימפוס של ילדותי, אנדרטת הסוס ועליו אלכסנדר, הוא סיפר לי את סיפורם של הנוטרים כולם. ביחד נכנסנו אל קברו של שיח' אבראק הסמוך, וביחד עצרנו את האוטו בנקודה שבה לכאורה נורה אלכסנדר. התרגשתי כל כך. קשה לי גם היום למחוק זאת מראשי. לימים הפך סיפור חלום אלכסנדר שלי למור"ק משפחתי המוזכר מפעם לפעם. את התצלום המיוחד לצד הפסל ההוא שומרים הוריי במגירה כלשהי בחיפה, אבל שנים שלא ראיתיו. כנראה שלאורך השנים חלומותיי הדרדרו להם, הדלדלו להם, והתרחקו מן הקרקע הזו.

כך למשל, בימים כתיקונם אני בכלל נוהג לחלום על מפולות עלים ועל מבולים בלתי פוסקים. קלישאה כזו. לפרקים, כאשר אני חולם על כך, אני מדמיין שפות אחרות. נגיד, נורבגית. הלילה – לצד שכרותי – נפלתי אל תוך הלופ הקבוע של הימים האחרונים, עם השפה הזו, המרוחקת, המנותקת כל כך מכל סממן הדומה למציאות שבה אני ×—×™ – זו בעלת השמשות והכוכבים הגלויים תמיד. עשיתי זאת בעזרת האלבום החדש של Casiokids, קולקטיב האלקטרו-פופ מברגן הנורבגית. ההרכב ×”×–×” ×”×™×” בגדר חובה בכל תקלוטיי הירושלמיים בעבר, ונותר צמוד ללבי גם כאשר לא התחשק לי לחגוג בעתות מסוימות. ובכל זאת, בואו של האלבום ×”×–×” הפריח בי תקוות.

את מיטב החיוכים משגר אליי Aabenbaringen Over Aaskammen, זהו שמו של האלבום הזה, השני של ילדי הקאסיו החביבים. כה קצבי, פרחוני, מתקתק ומנותק הוא. מושר כל כולו במילים שאינני מסוגל להגות, וכמעט שמשכנע אותי להניע את רגליי על אדן החלון הרחב. הלילה, בעיצומה של האזנה בלתי נגמרת לו, גילתה לי נינתו של אלכסנדר זייד שעמה שוחחתי, כי גיבור ילדותי היה יותר מסתם נוטר זקוף קומה. "תדע לך שאלכסנדר", כך סיפרה לי, "לבד מן העובדה שהיה שומר קשוח ואמיץ, היה גם בחור רגיש מאוד. הוא כתב הרבה, ואפילו למד בבצלאל איזו תקופה". אני מודה, וכך גם אמרתי לה, שהתרגשתי למדי. אם הייתי יכול, הייתי לוקח את אלכסנדר זייד עמי לנורבגיה עוד הלילה. אבל את זה כבר לא אמרתי. ארקוד כעת.

Casiokids :: Golden Years
Casiokids :: Olympiske Leker
Casiokids :: Dresinen
האלבום המלא הצבעוני והיפה

ולהלן, הופעה כיפית ומעוררת חשק של החברים:

וזה הדבר הטוב ביותר שהם הביאו, ויביאו, אל העולם הזה:

חמוד כזה

ינס לקמן הוא עלם הסתיו הנצחי שלי. בדיוק לפני שבע שנים, כשחיי החלו להיבנות אל תוך התבנית שבתוכה הם מתנהלים גם כיום, פגשתי בצעיר השבדי ×”×–×” לראשונה. הייתי אז בחצי השנה האחרונה לשירות הצבאי, ובעיצומו של ספטמבר חליתי. שכבתי בבית כמה ימים בחדר חשוך עם מזגן דולק, קראתי מכל הבא ליד – והורדתי כל מיני אלבומים (שאת רובם אינני זוכר עוד כעת), ואז נעצרתי. When I Said I Wanted to Be Your Dog, אלבומו הראשון המלא של ינס, החל להתנגן כסימפונייה קרועה של שלכת. לא אשכח איך זינקתי מהמיטה אל המחשב שהונח על השולחן בבית הוריי, כדי להבין מי האיש שאחראי להרמוניות האלה, פשוט ×›×™ ידעתי שמדובר בדבר מה אחר. בחודשיים שחלפו מאז אותו בוקר חיפאי ינס ×”×™×” איתי כמעט בכל נסיעה ברכבת. כשרציתי לצהול הוא שר לי על האור. כשרציתי לבכות מצער הוא זימר על הכוח העליון. וכשרציתי לחלום הוא קונן על הסתיו של גטבורג. סתיו 2004 ×”×™×” שלנו – שלו, שלי ושל אהבת ×—×™×™ שהחלה מלבלבת.

עבר כל כך הרבה זמן מאז עד ×›×™ אני מתקשה להאמין שעודני חושב על ינס כילד שהוא אינו. שיערו לא כשהיה, שבדיה שלו הפכה לחלק משמעותי מן ההוויה המוזיקלית שלי, ואפילו את השלכת האהובה עליו כל כך כבר ראיתי מתממשת במציאות פעם או פעמיים במקומות צפוניים יותר. ולמרות זאת, מעולם לא חדלתי לאהוב אותו, לאהוב ממש – לא כאלגוריה לחלום כלשהו ולא כמוטיב נוסטלגי הראוי לחסד. גם אם בעת האחרונה כבר התחלתי לפקפק שאוכל שוב להתייחד עמו ועם שירים חדשים ועתידיים שלו, הרי שסוף השבוע ×”×–×” גילה לי שטעיתי.

×”-EP החדש של ינס, An Argument with Myself, הוא כל מה שאמור להיות טוב בזמן ×”×–×” של השנה. נוגע לא נוגע בכל נים ונימה של תחושה נשגבת – מרפרף בחיוך שובבי מעל לייאוש, לאושר גדול, לבדידות ולרוח של תקווה ושינוי. המחשבה על כך שבעוד כמה שבועות אראה אותו על הבמה, אסגור מעגל ואתן לו לרפרף גם מעליי, מפיחה בי רוח נעורים ורצון ×¢×– לרחף באוויר בעצמי. כמו עלווה חסרת תועלת.

Jens Lekman :: An Argument with Myself
Jens Lekman :: New Directions
Jens Lekman :: A Promise
ה-EP המלא והיפהפה

לא יכולתי להימנע מצירוף הביצוע הזה לאחד משיריו הראשונים מתחילת העשור הקודם. כאן, כמיטב המסורת שלו, הוא מנגן אותו בהופעה סודית בביתה של מעריצה לא סודית:

המהפכה הקודמת

אני מתקשה להבין לאן ברחו ×›×›×” עשר שנים. אני עדיין זוכר איך ישבנו, בני 18, על המיטה של דנושה בחיפה עם הגליונות האחרונים של NME, וניסינו להבין על מה המהומה הגדולה. ההייפ שלט בכל פינות המגזין, ובמדור המכתבים למערכת סיפרו צעירים, כמונו, מערי השדה האנגליות, כיצד הם מחליפים את הפדלפונים במכנסי ×’'ינס צמודים ועניבות דקות. אחרי שנים ארוכות של דקדנס אלטרנטיבי מייאש – שכלל בעיקר הרכבים בריטיים חובבי גיטרות אקוסטיות שאיש לא באמת רצה לאהוב, לצד ים של הרכבי נו-מטאל אמריקאים שאיש מאתנו לא מסוגל ×”×™×” לאהוב – באה המהפכה. Is This It של The Strokes ×”×’×™×¢, ואתו השתנו ×—×™×™.

בקיץ 2001 החלפתי בגדים, הימרתי מנגינות, בניתי חלום מינימליסטי, למדתי להעריך את הלכלוך, התעוררתי. לכן, אינני יכול להרשות לעצמי לפסוח על התאריך המיוחד ×”×–×”, 30 ביולי. היום לפני עשר שנים בדיוק יצא האלבום החשוב ביותר לעשור שהחל אחריו – לפחות בעולמי. אנשים רבים לא הבינו בזמנו את הפשטות, וחלקם לא ממש מסוגלים להבין גם כיום על מה ×”×™×” כל הרעש באותם ימים. טענות ישנות ומשמימות דוגמת "חיקוי של הרמונז" או "טלוויז'ן הם המקור" או – השם ירחם – "The Hives הרבה יותר טובים", היו כאלו שהתרגלתי לשמוע מאנשים שונים בימים ההם. אבל העובדות של ×—×™×™ פשוטות הרבה יותר.

את חורף 2001 עשיתי בניו יורק, חודשיים וחצי ישבתי שם. קניתי זוגות רבים של ליוויס 505, גזרה גבוהה, מוצרים עד כמה שאפשר בקרסוליים. את נעלי האדידס החלפתי באולסטר קרם מטונפות. רכשתי ×–'קט עור שחור, וינטג', שיוצר במפעל בברוקלין בתחילת שנות השמונים. בהופעה המיתולגית בערב השנה החדשה בתיאטרון אפולו בהארלם עמדתי בשורה הראשונה, אלברט המונד ×’'וניור קרץ לי, ליטפתי את הברך החשופה של ×’'וליאן קזבלנקס, ולראשונה הבנתי מהו רוקנ'רול בזמן אמת. כשחזרתי לארץ והתגייסתי, הדרך היחידה לשמור על ערנות לפנות בוקר מול פרדסי כרכור היתה לשיר את כל שירי האלבום – מבלי לפספס מילה – פעם אחר פעם. אט-אט קיבל כל האינדי ×”×–×” שמילא את ×—×™×™ מעמד אחר, כולו בניחוח ניו יורק. לראשונה, לא הייתי מחויב יותר למוזיקה הבריטית, ונדדתי לחדרי אחרים.

היום, עשר שנים מאוחר יותר, אני יכול לומר בביטחון רב כי לולא היה Is This It בעולם, אינני יודע מה היה יוצא ממני. בנוסף, עשר שנים לאחר שיצא אלבום המופת הזה, אני חושב שעודני מסוגל להאזין לו או להשמיעו לאחרים, מבלי לחוש זקן מדי ומבלי להתבייש. ומסתבר שאינני לבד.

לכבוד חגיגות היובל החליטו ב-Stereogum להנפיק אלבום הוקרה לראשון של הסטרוקס, שכל כולו קאברים של מוזיקאים חביבים למדי, גם עליי. כמו כל פרויקט ×›×–×”, גם המחווה הזו סובלת מביצועים טובים יותר ופחות, אך בחיי שיש בה כמה פנינים – במיוחד הגרסה החדשה של Chelsea Wolfe ל-The Modern Age. הביצוע של הזמרת המדכדכת הזו, שאחראית גם לאחר האלבומים היפים של 2011, ×”×™×” ראוי לפוסט בפני עצמו, וכמעט שעשיתי זאת היום. הדה-קונסטרוקציה המורבידית שהיא ערכה בלהיט ההוא, ההמצאה המחודשת שהיא חוללה כאן, קורעת לגזרים כל מחשבה על פעולה אחרת זולת ההאזנה המרוכזת. אם להקליט קאבר, אז רק בגישה הזו – עם יוהרה של בוראת עולם.

Chelsea Wolfe :: The Modern Age
Austra :: Alone, Together
Owen Pallett :: Hard To Explain
Peter Bjorn & John :: Is This It
האלבום המלא להאזנה ולהורדה

העמוד הבא :: העמוד הקודם