ארכיון הנושא 'שירים של אוסטרלים וניו-זילנדים'
פרס לא יכול היה לעשות את זה טוב יותר

מחצית, אחד אפס לנו, מצב רוחי משתפר משהו, וכעת אני יכול בחמש דקות להלל ולשבח את אחד הפספוסים הגדולים של 2008 כנראה.
The Middle East מגיעים, כמו תמיד כשמדובר בשנה שעברה, מאוסטרליה. שבוע שעבר קראתי איזו המלצה כלשהי עליהם, אשר הכתירה את אלבום הבכורה שלהם (The Recordings of the Middle East) כאלבום השנה ההיא. ופייר, סקרנותי זעזעה את מדפי הספרייה. הורדתי אותו, הנחתי את ראשי על הידיים, חיברתי אוזניות ונפלתי. באמת שנפלתי.
עכשיו, כולכם חייבים להבין שליפול כך בשבי של הרכב אוסטרלי ענוג באמצע תקופת בחינות מייאשת רק נשמע הדבר ההגיוני ביותר לעשות, אך זהו אינו המצב. אני בכלל אמור הרי להתכסות בשכבות של נייר ולהזות את הקיץ הגרמני שלי, אבל איכשהו – שוב – לא. כבר הרבה מאוד זמן אני מבקש מאוהד שיכין במיוחד לרגעים כאלה אייקון כזה של "אלבום כוח", מעין הומאז' להמצאה הנושנה של הבלוג שלנו – אך הוא נמנע מלעשות כן. ובכן, אין לי הרבה ברירות אלא לייאש אתכם ולומר לכם כעת, כי במקום לחלום על הסתיו שיהיה, כדאי שתעשו אחורה פנה לסתיו שהיה. ככה זה כשהמזרח התיכון מתנגן דווקא מאוסטרליה ולא מעיסאוויה או קרית מלאכי.

The Middle East :: Blood
The Middle East :: The Darkest Side
The Middle East :: Beleriand

מסיבה קלילה של האייפוד רעב

לחצו על התמונה לשם קבלת פרטים עסיסיים נוספים!

לחצו עליי

האלבומים האהובים שלי, 2008, הסוף

וזהו, בצער רב, אני מודיע כי תמה השנה הנפלאה הזו. אחרי החלק הראשון של המצעד (כאן), עכשיו מגיע הקצה השני שלו. את המקום הראשון תוכלי להוריד במלואו, אז תכינו את האוזניות (אף שאני בטוח שרובכם כבר מכירים את האלבום הזה במלואו). ושוב, שנה טובה.

11. Grouper :: Dragging A Dead Deer Up A Hill

אחת לתקופה מגיחים לעולם אותם אלבומים אשר מגלמים בדיוק את החלומות הקלאסיים שלי. זה של Grouper הוא בדיוק זה. הוא ליווה אותי בעשרות חלומות כאלה ואחרים מאז הקיץ האחרון, ובעיקר סייע לי לדמיין מחוזות קודרים, ירוקים, נקיים ובעיקר קרים הרבה יותר. יש בו זכרונות נעורים מתרחקים, צלילי גשם על גג הרעפים בחדר בבית הוריי בחיפה, ובעיקר הזיה אחת גדולה שהחלה בימים בהם Slowdive היו אהוביי הגדולים מכולם.

כבר אמרתי זאת קודם
Grouper :: When We Fall
Grouper :: Heavy Water/I’d Rather Be Sleeping
Grouper :: Invisible
Grouper :: Stuck

========

10. Mystery Jets :: 21

אני מעט מופתע מעצמי לאור העובדה ש-21 של המיסטרי ג'טס ממוקם רק בתחתית העשירייה הראשונה, אבל אני מרגיש שזהו מקומו. אלבום הפופ הבריטי המשובח ביותר שנכנס השנה לעורקיו של אוהד שיגע גם אותנו פה בירושלים לגמרי. להיט אחר להיט, קליפ נפלא אחד רודף אחר השני, ואווירת חינגה מעודנת גדושה בחיוכים – אלה כולם היו סמליו. עם זאת, בניגוד לאלבומים רבים אחרים שנמצאים ברשימתי שלי – בחודשים האחרונים אני קצת מתקשה ללחוץ פליי עליו. אולי התרחקנו. אולי.

כבר אמרתי זאת קודם
Mystery Jets :: Veiled In Grey
Mystery Jets :: Young Love
Mystery Jets :: Half in Love With Elizabeth
Mystery Jets :: Flakes
Mystery Jets :: Two Doors Down

========

9. Pete and the Pirates :: Little Death

קבלו את האנדרדוג של מצעד האלבומים שלי. אין בו שום זוהר צפוני, לכאורה אין בו גם כל ייחוד מבריק, ואפילו בבריטניה ספק אם התייחסו אליו ברצינות שכזו. ועם זאת, לטעמי, מדובר באחד הדברים העדינים והנעימים ביותר שיצאו מן הממלכה בשנים האחרונות. כל-כך רך ומעודן, גדוש בפופיות טיפוסית ובלתי מתפשרת, קל לנגינה ביום קיץ ונוח להאזנה בעת אריזות ביום סתיו אפל באוסטריה. איכשהו, אני מוצא את פיט והפירטים קצת מעציבים, או שאולי זה סתם המבטא שלהם.

כבר אמרתי זאת קודם
Pete and the Pirates :: Knots
Pete and the Pirates :: Come on Feet
Pete and the Pirates :: She Doesn’t Belong To Me
Pete and the Pirates :: Eyes Like Tar

========

8. Bon Iver :: For Emma, Forever Ago

נדמה כי הגיעה השעה לכבות את כל האורות, ולו רק בכדי להישבר בפניו של בון איבר וקולו השבור עוד יותר. אני מביט בגופו המתעגל של הברנש הזה, ומתקשה להבין מנין בוקעים הצלילים הגבוהים האלו, אשר מצליחים לגרום לי להזיל דמעה בגין כל החלומות שבראה לי Grouper והתפוגגו ברגע שג'סטין ורנון (זה שמו האמיתי) פצח בשירתו. רק לחשוב שכינויו זה, Bon Iver, הינו פרפראזה לצירוף צרפתי שמשמעותו "חורף טוב" – והנה קיבלתם את כל התשובות שחיפשתם.

Bon Iver :: Flume
Bon Iver :: Skinny Love
Bon Iver :: Blindsided
Bon Iver :: Lump Sum

========

7. Peter Broderick :: Float / Home

ראשית כל, כאשר אמן כלשהו מצליח להוציא תוך שנה אחת שני אלבומים – הרי שעלינו להשתחוות. אולם כאשר שני האלבומים הללו מצליחים להתעלות ולכבוש עולמות פנימיים של בני אדם בישראל באופן משכנע כל-כך – הרי שכאן כבר המקום להתמסר באופן מוחלט. הבחור הדני הזה, שהפציע בפתאומיות בחיי פעמיים תוך חצי שנה בלבד, הפך את קרביי בקלות מוגזמת. פעם הוא היה אינסטורמנטליסט מובהק ובפעם האחרת היה הוא הסינגר סונגרייטר ששנים חיפשתי. שני אלבומים שנולדו לעת רביצה ליד האח. כן, בטח.

כבר אמרתי זאת קודם, וגם קודם
Peter Broderick :: And It’s Alright
Peter Broderick :: Below It
Peter Broderick :: Games
Peter Broderick :: Snowflake
Peter Broderick :: Another Glacier

========

6. Vampire Weekend :: Vampire Weekend

כבר שמעתי הכל: זה אכן נשמע כמו סטינג בטיול בנמיביה, וזה גם משעמם לחלקכם האחד או לא ממש מלהיב את חלקכם האחר. ובכל זאת, אלבום הבכורה של ארבעת הניו-יורקים הנובורישים הללו הוא אחד מסמלי 2008 שלי. כל-כך טהורה הפופיות שלהם, שלא לדבר על המלודיוּת הטפשית הזו, עד שאני תוהה מדוע העולם כולו עוד לא מחפש את דרכו באפרו-פופ גם כן. על כל פנים, דבר אחד בטוח יצא מכל האלבום הזה: עזרא קניג, הסולן, הוא החנון היהודי הלוהט בעולם!

Vampire Weekend :: A-Punk
Vampire Weekend :: Oxford Comma
Vampire Weekend :: M79
Vampire Weekend :: Cape Cod Kwassa Kwassa
Vampire Weekend :: I Stand Corrected

========

5. Bracken :: Eno About the Need

שוב שנה בלי HOOD, שוב ייסורי נפש קשים בשל העובדה הפשוטה שהלהקה האהובה עליי נעלמת והולכת. ובכל זאת, לא הכל אבוד. מדוע? כי כריס אדאמס עדיין בסביבה. הג'ינג'י הבריטי החליט לקחת תקליט אבטיפוס אחד שהקליט באולפן ולשלוח אותו למאות אנשים בעולם. כל האזנה לתקליט העדין פגעה באיכותו, שינתה את פני השירים וגרמה להם לבעבע מתחת לאדמה, והתוצאה היא Eno About the Need. מדהים איך לעתים הדממה שם נשמרת, ואז ברקע עוד מהדהד אותו קול מוכר.

כבר אמרתי זאת קודם
Bracken :: Second Guessing
Bracken :: Gain.Calderlike
Bracken :: Burning in
Bracken :: The Disconnect

========

4. Fleet Foxes :: Fleet Foxes

האלבום הזה פשוט מספר את סיפורה של חבורת נערי מקהלה אירופאים בני 500 שנה שהחליטו לעשות קאנטרי. בכל דרך אחרת זה לא היה כובש את ליבי. נדמה כי הבנג'ו מעולם לא היה אירופאי יותר, או שמא זוהי רק אפולוגטיקה שמקומה להסביר את התאהבותי בדבר לא לי. כל-כך הרבה בקרים נפתחו לצלילי השועלים האלה, ועוד רבים יותר היו הצהריים בהם שרקתי לי נעימות נוגות מתוך האלבום הזה, בעודי צועד בכל מיני שדרות חיים.

Fleet Foxes :: White Winter Hymnal
Fleet Foxes :: Ragged Wood
Fleet Foxes :: Quiet Houses
Fleet Foxes :: He Doesn’t Know Why
Fleet Foxes :: Blue Ridge Mountains

========

3. Foals :: Antidotes

האנרגיות מתפוצצות לי בפנים שוב, ואינני יודע מה לעשות עם עצמי. סקסופונים עולים ויורדים, ריפים בסיסיים מעל סריג 12 בגיטרה (שמגיעה כמעט עד לכתפיים), תספורות אינדי משובחות, מבטא בריטי בוטה למדיי, שיק של להקת Math-Rock משנות התשעים מול מקצב הליקופטר של Bloc Party וכל שנותר לי לעשות הוא לרקוד את כל זה פעם אחר פעם בראשי, בסלוני, במסיבתי ובחלומי. Foals הם הדבר הכי גדול שיצא מבריטניה בשנה האחרונה, ועל הזין שלי כל הנודניקים שבטוחים שזו סתם עוד להקה דאנס-פאנק. זה משהו אחר לגמרי. ואגב, חכו חכו לאלבום הבא.

כבר אמרתי זאת קודם
Foals :: The French Open
Foals :: Cassius
Foals :: Two Steps, Twice
Foals :: Balloons
Foals :: Electric Bloom
Foals :: Olympic Airways

========

2. Beach House :: Devotion

משעשע שדווקא האלבום הראשון עליו כתבתי השנה (למעשה כבר ב-2007, לפני סיכומי אותה שנה) הוא זה שכמעט זוכה לבכורה במצעד. תחושת הנינוחות הכללית ששורה על כל שיריהם של ויקטוריה לגראנד ואלקס סקאלי היא שמצליחה להשיב אותי כל שבוע מחדש אל האלבום הזה. הקול העבה הזה, הגיטרות המתות האלו, תחושת הלוויה ביום אפרורי וכאב הלב המתמשך – כל אלו גם יחד מנצחים אותי בגדול.

כבר אמרתי זאת קודם
Beach House :: Gila
Beach House :: You Came To Me
Beach House :: Turtle Island
Beach House :: Holy Dances
Beach House :: Astronaut

========

1. Cut Copy :: In Ghost Colours

בעתיד, בשנת 2080, כשמישהו ישאל אותי איך נשמעה שנת 2008 שלי – אענה לו בפשטות: Cut Copy. אין עוד אלבום משובח מזה שהושמע בתבל בשנים עשר החודשים האחרונים, בזה אני בטוח. עם זאת, אני משוכנע עוד יותר כי אין אלבום אחר זולת זה, אשר סימל בעבורי – באופן אישי – את השנה החולפת: זוחל בין מדפי הספרים, רוקד בין שולחנות, מרקיד את כל האנשים הטובים במסיבות המנדט – ובעיקר מחייך לעצמי בשמש לנוכח ההפקה הנהדרת הזו – שנועדה להוביל את כולנו אל המקום הזוהר עלי אדמות: אוסטרליה!

בשל כך, אנא הורידו אותו במלואו – כאן.

האלבומים היקרים שלי, 2008, חלק א

תרשו לי להציג בפניכם את מצעד האלבומים האהובים עליי של שנת 2008. שוב, כמו תמיד, עליי להזכיר כי מדובר באלבומים אשר אינם בהכרח המושלמים מבחינה אובייקטיבית אמנותית וכל זה, אלא פשוט – 27 האלבומים שעשו לי משהו רציני בנפש מאז 1 בינואר. הלוואי והם יאירו גם עליכם.

היום זהו רק חלק ראשון. :)

27. Windy & Carl :: Songs For The Broken Hearted

קצת מוזר לי לנסות ולהסביר לעולם ומלואו כיצד וינדי וקארל, צמד החמד המזדקן של ימי הפוסט-רוק העליזים של חיי, כובשים אותי בקלילות. באמת שלא הייתי מעלה על הדעת לפני כמה חודשים שעוד אשב לבד בסלון לאורו של תנור, אניח את הספר בצד ואדמיין שוב חורף אינסופי אשר דולף כל כולו באיטיות אדירה מן האלבום האחרון של השניים. הייתי חוצה אוקיינוס בצלילה עילגת כשברקע צלילים אלה.

Windy & Carl :: My Love
Windy & Carl :: Snow Covers Everything

========

26. Fuck Buttons :: Street Horrrsing

אחד הדברים הראשונים שאני זוכר מלילות החורף הירושלמי הבכור של חיי הוא האלבום הזה של פאק באטנז. מכוסה בשמיכה בשעת לילה מאוחרת, האזנתי בחצי אוזן ובלב שלם לאפלה מן הזן החדש שהונחה לפניי לפתע. "Mogwai עדכני, או שמא חדשני?", שאלתי את עצמי, ומיד רצתי אל הסלון כדי לקרוא קצת יותר על שני הבריטים שגרמו לי להאמין כי אפשר עדיין להמציא גלגלים מחדש בעולם הזה. וזה כל-כך חונק, שאין לי מילים.

Fuck Buttons :: Sweet Love For Planet Earth
Fuck Buttons :: Bright Tomorrow

========

25. The Walkmen :: You & Me

זה בהחלט לא הדבר המשובח ביותר שיצא תחת ידיהם של אנשי הווקמן האהובים, אבל זה היה טוב מספיק בכדי להחזיר אותי אחורה בזמן אל 2002. יש פה הרבה פחות מצילתיים מבעבר, ועם זאת, הצליל נשמר. יש פה תחושה של זיקנה פתאומית, של עצירות, אבל בחיי שיש להקות שאני חולה על קיבעונן – להלן אחת. ניו-יורקים עם ילדים.

The Walkmen :: Donde Esta La Playa
The Walkmen :: In The New Year

========

24. Empire of the Sun :: Walking on a Dream

רעותה סיפרה לי שחברה האוסטרלי מתמוגג כעת מן העובדה שבישראל חולים על התחת של כל המלודיות שיצאו השנה מהמדינה שלו. הדבר האחרון שהתגלגל אליי מארץ הקנגורו בחודשים האחרונים זה האלבום הזה, והוא גם הראשון להופיע בדירוגי. חצי PNAU דופק כאן הופעה לצד חצי Sleepy Jackson וכל מה שקורה נשמע מלוטש עד כדי כאב. בחיי שאינני מצליח להבין איך זה שבאמת קיים לפתע צליל אוסטרלי: כזה שגורם לך להניע תמיד דווקא את הכתפיים.

Empire of the Sun :: Standing on the Shore
Empire of the Sun :: Walking on a Dream
Empire of the Sun :: Half Mast

========

23. Marching Band :: Spark Large

השנה החולפת לא היתה השנה של שבדיה. בניגוד לשנים קודמות, עושה רושם כי החוש המלודי הכלל-עולמי הצליח לדחוק הצידה את אשפי המלודיה משטוקהולם או גטבורג, וכך מספר הנציגים בשלל סיכומי השנה של האייפוד רעב אשר נושאים על ראשם בלונד לתפארת – התדלדל פלאים. ובכל זאת, במדבר הסקנדינבי הנוכחי התבלטה לה Marching Band בקלילות יחסית, שגרמה לי – ולרבים מקוראינו – קצת נחת בשעות שיא החום של אוגוסט.

כבר אמרתי זאת קודם
Marching Band :: For Your Love
Marching Band :: Feel Good About It
Marching Band :: Sparkle

האלבום המלא

========

22. Tape :: Luminarium

בניגוד לדמות שאיכשהו הצטיירה כאן לאורך השנים אולי, אינני רק חיית פוסט-פאנק חובבת ביטים, מסיבות וסטיק לייטס. רגעים גדולים של ימיי חולפים להם לצד מנגינות פשוטות-מורכבות כמו אלו של טייפ (שבדים גם כן, אך מסוג אחר לגמרי). לנסוע באוטובוס ירושלמי בשיא החום, כשהם באוזניים זה אולי אוקסימורון גדול מדיי, אבל על כן בדיוק הריגוש. נדמה כי לעולם לא אצליח באמת להפנים את שבבי הקרח האלה, כל עוד ישראל היא ביתי.

כבר אמרתי זאת קודם
Tape :: Moth Wings
Tape :: Parade

========

21. Stars Like Fleas :: The Ken Burns Effect

פעם, לפני כחצי שנה, שאל אותי קורא כלשהו האם האלבום הנ"ל הוא הוא האהוב עליי לשנה הנוכחית. אינני זוכר כיצד הישבתי לו בזמנו, אך כעת אני יודע כי מקום 21 הוא מכובד דיו בעבורו. כמו נסורת של בנג'ו היורדת מן השמים – כך מרגישים השירים של נערי סן-פרנסיסקו אלה. אין מדובר בהכרח בכוס התה האולטימטיבית שלי, ועל כן ההישג הגדול. לא בכל יום אני נופל שבוי, שדוד, בידיה של להקה עם זקן. כבוד.

כבר אמרתי זאת קודם
Stars Like Fleas :: Berbers in Tennis Shoes
Stars Like Fleas :: You Azre My Meoir
Stars Like Fleas :: She for the Woods

========

20. Deerhunter :: Microcastle

כל הסיפור הזה הוא הזייה אחת גדולה, תאמינו לי. בכלל לא הבנתי מה נפל עליי בפעם הראשונה שהאזנתי לכל החגיגה הזו, שלא לדבר על הפעם ההיא שבה צעדתי שיכור על קינג ג'ורג' הירושלמי, עם דירהנטר באוזניים, מנסה לרחף מעל למשכנות שאננים רק כדי להתבונן שוב על כנסיית הדורמיציון. רבים עוד עומדים להשתולל עם האלבום הזה בחייהם, כך אני משוכנע, אך דומני – כי איש לא ימריא עמו כמוני אל ירושלים של מעלה.

Deerhunter :: Agoraphobia
Deerhunter :: Little Kids

========

19. Lau Nau :: Nukkuu

בחודש מאי באה אל עולמי הגברת Lau Nau הפינית, על שלל צלצלוליה, חריקותיה ועגמומיותה. קשה לי לתאר מדוע דווקא היא – בין בליל אמני הפולק הפינים – הצליחה לגנוב את לבי כמעט ללא מאמץ, אך ייתכן וזו העובדה כי כל לחן ומנגינה באלבומה הראשון נשמעים כמו שיר ערש אפל שאמור להרדים את כל יצורי היער, השמנטפים יש שיאמרו, המחפשים מנוח. ואני אחד מהם.

כבר אמרתי זאת קודם
Lau Nau :: Lue Kartalta
Lau Nau :: Painovoimaa, Valoa
Lau Nau :: Maapäkhinäpuu

========

18. Vivian Girls :: Vivian Girls

ויויאן גירלס האוסטרליות עושות דברים שרק בנות יכולות לעשות. הן מסוג ההרכבים שדנושה אמורה היתה לאהוב עד אין קץ, לו היינו כולנו בני 17 שוב, אך בימינו אנו – אני בעצמי אוהב אותן ואת כל הטינופת הזו שלהן. זה כל-כך יד שנייה שיש לזה ריח של קטורת מסיינט מארקס, ועם זאת – טוב לי לדפוק את הראש בקיר גם עם זה לעתים. לעולם לא אוכל לנגן כך, לעולם.

Vivian Girls :: Wild Eyes
Vivian Girls :: All the Time

========

17. Santogold :: Santogold

שלושת אלפים חמש מאות שישים ושבע פעמים כבר שמעתי את השירים החולקים בית משותף תחת אלבומה הראשון של סנטוגולד. מפלצת ההייפ האימתנית הזו, הארוזה בתוך טייץ זהוב עם פסי זברה אדומים, לא אמורה בכלל לדבר אליי – אבל באמת שהיא וכל האחראים לפופיות שלה הם גאונים אחד אחד. אין הרבה דוגמאות לטראש שהוא איכותי כל-כך כמו זה של סנטוגולד.

כבר אמרתי זאת קודם
Santogold :: Lights Out
Santogold :: L.E.S Artistes
Santogold :: Creator
Santogold :: Starstruck

========

16. Goldmund :: The Malady Of Elegance

לעתים אפילו אני נשבר ונודר כי לא אאזין עוד לגולדמונד לעולם. אינני יכול עוד לעמוד בפני פסנתרו המרוכך, שמקלף אותי פיסה אחר פיסה, ומשליך אותי כצמר גפן אמוציונאלי בפינת ההיכל ע"ש חיי. באמת שאין עוד יוצרים רבים בתבל שעושים לי את אשר הוא עושה בזמנו הפנוי בעזרת כל אחת מיצירותיו, ואין זה משנה בכלל האם הוא מתכוון לכך או לא. מספיק תו אחד שלו – כדי שאתנפץ.

Goldmund :: Threnody
Goldmund :: Image-Autumn-Womb
Goldmund :: In A Notebook

========

15. Crystal Stilts :: Crystal Stilts EP

כן, זהו אינו האלבום של החבר'ה האלה, פשוט כי האלבום הוא אכזבה גדולה. ובכל זאת, נתכנסו כאן בכדי לדון בהבטחה, זו אשר מרשרשת ועוד תרשרש עטופה בהד מורבידי ובהבזקים של ג'וי דיוויז'ן ו-Merzbow באותה השנייה. האי.פי הנ"ל, שליבה את היצרים בסלון זה בתחילת חודש אוגוסט הבלתי נשכח, נדמה כי לי ירפה ממני לעולם. נסו להאזין לו פעם בחושך מוחלט – ותבינו מיד.

כבר אמרתי זאת קודם
Crytal Stilts :: Converging In The Quiet
Crystal Stilts :: Crippled Crown
Crystal Stilts :: Shattered Shine

========

14. Friendly Fires :: Friendly Fires

לפני כמה שבועות, בשעות הבוקר המוקדמות של עוד יום רגיל, מצאתי את עצמי רוקד ללא הרף את האלבום הזה בסלון הבית. או אז נחתה עליי התובנה (המופלאה, יש לציין), לפיה ניתן לערוך מסיבה שלמה כשאריך הנגן של פרינדלי פיירז עומד במרכזה. אם היינו כעת ב-2005, סביר להניח שהמוצר הזה היה הופך לסימבול של השנה – אך גם ל-2008 הוא מספיק טוב. מה "מספיק", מה? כל הסיפור הזה הוא פנטסטי.

כבר אמרתי זאת קודם, וקודם, וקודם
Friendly Fires :: Paris
Friendly Fires :: Strobe
Friendly Fires :: On Board
Friendly Fires :: Lovesick
Friendly Fires :: Jump in the Pool
Friendly Fires :: Skeleton Boy

========

13. Crystal Castles :: Crystal Castles

היה היה פעם אוטובוס ירושלמי, מספרו 28, שפיזז על רחבת הסְטְרֶס העירונית בין הר הצופים לתחנה המרכזית. ובתוך האוטובוס עמד סטודנט עייף, מעוך בין שלוש זקנות ושני חיילים, כאשר אוזניות מנתקות אותו מסביבתו קשת היום. כך נראתה הפעם הראשונה בה נפגשנו – קריסטל קאסלס ואני – ומאז זהו רומן בהמשכים, מלא בשנאה קטנה וגדוש באהבה גדולה. האלבום הזה הוא פלא אנדרואידי חסר תקדים.

Crystal Castles :: Vanished
Crystal Castles :: Courtship Date
Crystal Castles :: Untrust Us
Crystal Castles :: Good Time

========

12. French Kicks :: Swimming

קצת קשה להאמין, אבל אנשי ניו-יורק האלה קיימים כבר עשר שנים, ומלבד תפיסת כותרות בפיטצ'פורק אחת לתקופה – העולם שותק. לפחות בכל הנוגע אליהם. פעם, בימי אלבומם הראשון (One Time Bells) הם היו חביבי הקהל שלי – מעודנים יותר מהסטרוקס, שבריריים יותר מחברי דה ווקמן, ובעיקר חיפאים נורא בגישתם. אין ספק בכלל שאלבומם הרביעי הוא ההפתעה הגדולה ביותר שהניחה לי 2008 במגירה.

French Kicks :: Abandon
French Kicks :: Over the World
French Kicks :: The Way You Arrive

========

הסוף, חברים, קרוב מתמיד…

המצעד הלועזי השנתי שלי, חלק שני ואחרון

זהו, החלק הראשון כבר נקרא, וכעת הגענו אל התחנה האחרונה. אני יודע שיש כאן אווירת מסיבת אחת גדולה – אבל שוב, כך היתה תפאורת חיי בשנה האחרונה, ועל כך אינני מיצר כלל. שבוע הבא אשוב עם אלבומי השנה שלי, כך שבינתיים אתם יכולים להשתולל עם כל שישים השירים שהועלו לכאן.

שנה טובה.

שימו לב לשדרוג: ארגנתי לכם קובצי זיפ לכל עשירייה במצעד זה.

mae shi

30. The Mae Shi :: I Get (almost) Everything I want
יצא נחמד לפתוח את חלק ב' של המצעד הלועזי השנתי שלי דווקא בשיר הזה, שלכאורה נשמע כמו פתיח מושלם לכל אלבום שאקליט בחיים – אך הוא בכלל הרצועה התשיעית באלבום המפואר של רביעיית מלאכי לוס אנג'לס האלה. אם תרצו, השיר הזה עוסק בדיוק בשנה הזו שהסתיימה לה כעת, שבה באמת שקיבלתי כל מה שרציתי – כולל השיר הזה בדיוק.
רגע האמת: 1:12, כל מה שרציתם מתרסק במכת תופים אחת על הרצפה.

29. Jeremy Jay :: Nite Nite
כל לילה אני מכבה את האור, זה נכון. גם ג'רמי ג'יי – שגובהו כמעט 2 מטרים, השם ירחם – עושה את זה בכל לילה, והוא אפילו כתב על כך שיר מושלם. ברגעים הראשונים עוד נדמה כי מדובר באחד מן השירים שמזילים את דמעותיהם מעצמם, אך לא חולפות דקה ותשע שניות וכל היצורים המוזרים שהוא פוגש קמים לתחייה ופוצחים במחול החשכה הססגוני שלהם. ואני? אני מניע את ראשי, שמאל-ימין-שמאל.
רגע האמת: 3:31, באמת שהוא מזייף מעט – ברמה של זמר רחוב – וזה נשמע כה הגיוני.

28. Broadcast 2000 :: Get Up And Go
שנה קשה עברה על כוחותינו. Adem לא הוציא כל אלבום חדש ואמיתיחדש, ואני נותרתי גלמוד בלילות הסתיו המתקררים. מזלי הגדול הוא שבעולם קיים חובב גלוקנשפיל ופעמונים אחר, ג'ו סטיר שמו, אשר מקליט תחת השם שלעיל – ועושה לי קולולוש באזניים. משום מה, בשלב מסוים של שנת הלימודים שעברה, היה זה שיר פקקי התנועה האולטימטיבי שלי. לא ברור למה. כעת, פתאום כל הסיפור נשמע לי עצוב כל-כך.
רגע האמת: 2:49, אני איש של פעמונים.

dodos

27. The Dodos :: Fools
רגע, רגע, רגע – אתם רצים לי מהר מדי. איך זה ייתכן שבשיר אחד ישנם כל-כך הרבה מתופפים? או שבעצם אני רק מדמיין. אנשי סן-פרנסיסקו האלו חתומים על אחד השירים המהוקצעים ביותר שנשמעו בתבל בשנה האחרונה, ואת כל זה הם עושים עם אקוסטיקה המיועדת לאזניות בלבד, אשר מחוררת לי את הנשמה שוב ושוב – גם יותר מחצי שנה אחרי ההאזנה הראשונה. אגב, במובן מסוים, זהו Gobbledigook של סיגור רוס, רק הרבה יותר מוצלח.
רגע האמת: 3:34, הייתי מוכן לשלם כדי להיות האיש שצועק שם ברקע.

26. Hot Chip :: One Pure Thought
הרי לכם הוכחה נוספת לגאונות האולפן של הוט צ'יפ. רבדים שלמים של צעצועים מכסים את צעדי הריקוד שלי, וגורמים לי שוב ושוב לומר כי דווקא האנדרדוג מהאלבום האחרון שלהם – הוא הוא הדבר האמיתי. תשכחו רגע את Ready For the Floor, והפילו עצמכם לתוך הבור הזה שנחפר כאן. עוד רגע אני מפיל את עצמי לתוכו, שוכח את צרות היום שוב, ומשתולל.
רגע האמת: 0:46, זה שורק לי באזניים בפעם האחרונה – ואז מתחילה המסיבה.

25. The Last Shadow Puppets :: Standing Next To Me
לפני קצת יותר משנה, כשישבתי לבד בשדה התעופה בפרנקפורט אחרי שלושה חודשים של טיול ברחבי העולם, קראתי ב-NME שלאלכס טרנר יש להקה חדשה. בחיי שלא הבנתי מה הוא צריך לרעות לו בשדות זרים אז, אך מה שיצא לו ולחברו מיילס קיין – זה פשוש קטן ולא נורמלי. האסקימו לימון של האינדי הבריטי. הפורנו האיטלקי הראשון שיצא משפילד. והכינורות האלה? יא אלוהים.
רגע האמת: 0:44, האורגן מתפרץ מאחור, וצמרמורת כנסייתית חולפת לאורך גבי. השכִינה עומדת לצדי.

לאסט שאדו פאפטס

24. Cut Copy :: Nobody Lost, Nobody Found
זה עומד להישמע מאוד מוזר – אבל זהו שיר הספריה שלי. בניגוד לכל שיר אחר שיצא ב-2008, בכל פעם שאני חושב על ספריית הר הצופים (קומה 4, אם תהיתם) – זה מה שעולה לי לראש. כן, ברור לי שאין כל קשר בין הדבר הרקיד והמופלא הזה למדפים האדומים המכונים PT, אבל איכשהו כשרצים בין מדפים (ולפעמים רוקדים בלי שאנשים רואים), הרי שזה הדבר הנכון ביותר לעשות. להאזין לקאט קופי.
רגע האמת: 3:10, בכל קונסטלציה אחרת התופים האלה היו הורגים אותי. לא כאן. אוח, בא לי כבר לחזור לספריה.

23. PNAU :: Baby
והנה היא שוב – פעם שנייה ברציפות – אוסטרליה. אני עוצם את עיני ורואה את התות הענק שהעלתי לפה פעם, רוקד באולפן הטלוויזיה בסידני, ואני מניף ידיים אל על. יש כאן תחושה של שקית הפתעות במסיבת יום הולדת במקלט, ובכל זאת גם השיר הזה הפך לקאלט של "מסיבות המנדט" שלנו בירושלים. מי שלא בא אליהן עדיין – לא ידע את בירתו הנצחית מעולם.
רגע האמת: 1:59, כל הילדים שרים. אה-או-אה-או-אה!

22. The Whip :: Sister Siam
האמת היא, שכל מה שנכתב על PNAU בפסקה השכנה הוא שקר, או לפחות נחשב לשקר בהשוואה למה שייאמר על להיט הרחבות אדיר המימדים הזה של The Whip. אני באמת חושב שלא היתה מסיבה אחת מבין 40 המסיבות שעשינו השנה, שבה בלישה האהוב לא לחץ פליי על השיר הזה של הלהקה ממנצ'סטר. הסוד הגדול הוא זה: כבו את האורות, הדליקו סטיק לייט וחכו לרגע האמת.
רגע האמת: 3:00, הגענו אל נקודת האל-חזור, ורק פה למעשה מתחיל הכל.

21. The Magnetic Fields :: California Girls
אני חולה על מכבי חיפה. יש לי מנוי כבר למעלה מעשר שנים, והיו זמנים בהם התרוצצתי ברחבי ישראל כדי לקפוץ לצד אבוקות בוערות. בגלל סטייה זו חלמתי פעמים רבות שאני מפעיל את כל יציע ג' האגדי לפי הלחן של הלהיט הנגטיבי הזה של המגנטיק פילדס, ושר "בירם כיאל, בירם כיאל – אתה שחקן גדול".
רגע האמת: 0:25, כאן האוהדים מתחילים לשיר לפי המילים שלעיל!

ליקה לי

20. Lykke Li :: Little Bit
אנחנו מתים על שבדיה באייפוד רעב, וזה ידוע ומוכר לכל. על כל פנים, את הנישה השבדית של ינס לקמן תופסת השנה הגברת לי ליקה טימוטיי זכריסון, המוכרת יותר בשם ליקה לי. היא מקפצת בצורה ברווזית מפינת חדר אחת לאחרת, מלחששת למישהו אותו היא אוהבת, ואילו אני מצפצף כמו ציפור "ליטל ביט-ליטל ביט".
רגע האמת: 3:09, מת על תוף המרים הזה רגע לפני ש…

19. Crystal Stilts :: Converging in The Quiet
כשהייתי קצת יותר קטן, בן 18 נדמה לי, בהיתי רבות בנעליי לצד מגבר הגיטרה בבית הוריי שבחיפה. אסתטי בעיניי היה הרחש, ונאה לאוזניי היה אפקט של דיליי. עברו חלפו להן כמה שנים ולא נותר מכל זאת דבר, ולא בגללי. זה העולם שהשתנה ולא יצר עוד כל שוגייז משובח כבעבר. ובכן, כל זאת נשתנה במכה, מכת פתע, כשהשיר הנ"ל צץ בחיי. יכול אני כעת לשוב ולבהות בגאון בנעליי.
רגע האמת: 0:22, כשהוא מתחיל לשיר – הרוח מבדרת את בלוריות העיר.

18. Foals :: Electric Bloom
האם ניסיתם פעם בחייכם להתרכז בעקרונותיה של התבונה המעשית ע"פ עמנואל קאנט, כשבתוך ראשם מנגנים נערי אינדי מאוקספורד? זה לא עובד. מבין כלל השירים שמופיעים במצעד השנתי שלי, זהו שיר הראש שלי. אין שיר שנוגן במוחי יותר פעמים ממנו, ואין שיר שהפריע לי יותר ממנו לשמור על ריכוז בשיעורים. ולא, אני לא רוצה ריטאלין.
רגע האמת: 2:57, אני מת על זה שמתחיל הקנון הזה של הסולן. שורה הוא, שורה ההד שלו.

קוף קוף

17. Cof Cof :: Caribbean Boy
להלן וידוי: לעתים, כשאני לבד בבית, אני רוקד לצלילי קוף קוף הספרדים ועושה תנועות של ג'ירפה. או שאולי אני בעצם זברה? לא ברור. מה שכן, אני נשבר בכל פעם שהמקצב הקאריבי הזה מתפוצץ לי בסלון. פעם אפילו כמעט נפלתי במקלחת כשניסיתי לרקוד זאת על מעטה סבון תוצרת ירוחם. אולי בכל זאת אני חייב לעצמי ביקור שנתי באיזה קלאב-מד.
רגע האמת: 0:07, ידיים לשמיים.

16. Santogold :: Lights Out
פולמוס פנימי עז יצרים מציף אותי בכל פעם שאני מנסה להבין איזה משירי סנטוגולד אני אוהב יותר. איכשהו, תמיד אני נוחת – בצורת קצת שמרנית – על השיר הזה. אין פה יותר מדי אלקטרוניקה או מקצבים שובי לב, אבל זה פופ לתפארת אובאמה. כל-כך חם ומפיח תקווה לעתיד טוב יותר אשר עשוי אפילו להוציא את כולנו מעיראק.
רגע האמת: 0:31, "דארלינג". איזו מילה נהדרת לפתיחתו של פזמון.

15. Sigur Ros :: Inní Mér Syngur Vitleysingur
קשה היה לי עם האלבום האחרון של סיגור רוס. אחרי ההאזנה הראשונה כתבתי לבלישה שהוא הגרוע ביותר של הלהקה, כעבור שעה כבר סימנתי אותו כדבר הגדול הבא – אך בחלוף חודש הבנתי שכנראה הגזמתי. ובכל זאת, יהלום מלוטש אחד בכל זאת קיים בו. זכורה לי פעם אחת יוצאת דופן במיוחד שבה האזנתי באייפוד שלי ללהיט הזה למעלה מ-13 פעמים ברצף. כנראה שבשל כך השיר הזה נמצא כאן.
רגע האמת: 3:32, הקסילופון הנהדר נשאר לבד, אבל רק לשניה אחת בלבד.

14. Shocking Pinks :: Emily
להלן הדבר הכי לא DFA ששמעתם בחייכם. לא פוסט, לא Pאנק, וגם לא Fאנק. במקום זאת יש לנו כאן אוויר סמיך ותעשייתי שמגיע דווקא מניו-זילנד. בכל פעם שהברנש בוכה וקורא "או אמילי, או אמילי", לבי נשבר. ובכל זאת, אם אמילי זאת הצליחה לגרום לניו-זילנדים האלה לחבר להיט שוגייז כל-כך מוצלח, כנראה ששווה לכל אחד להישבר על-ידה.
רגע האמת: 0:24, הנה! פעם ראשונה! הוא נאנח וקורא בשמה, ואני נמס, כאילו הייתי אמילי בעצמי.

13. Beach House :: Gila
רק הלכה לה אמילי, והנה מגיעה גילה. באמת שבלי כל כוונה תחילה. אף שהסיפור שקט הרבה יותר בהקשרה, נדמה כי גם היא חתיכת עלמה שבורה. קצת מוזר לי לומר זאת, אבל ברגעים קשים במיוחד במהלך השנה, זה היה שיר הפולחן שלי. הוא היה עוטף אותי לצד מקלדת כלשהי בשעת לילה אפלה וזועק לעברי: גי-יי-לה-אה-אה-אה.
רגע האמת: 2:34, אני נמוג, אוג, אוג, אוג, אוג.

קריסטל קאסלס

12. Crystal Castles :: Vanished
לפניכם להיט הכדורגל האולטימטיבי שלעולם לא יושר על-ידי איש במגרשי ישראל. אחח, לו רק היתה לי יכולת השפעה. במקום זאת, אני מלמד את עצמי לשרוק את המלודיה האל-מותית שלו, משמיע אותו בכל מסיבה, ועדיין מחכה לתגובה. אני לא יכול לעמוד במלודיות ילדותיות, חזקות, אשר בלתי ניתן לשחזרן במילים. פשוט אשתוק.
רגע האמת: 0:01, לא רוצה יותר מזה.

11. Ladyhawke :: Back of the Van
הפרמננט כבר מתפזר ברוח שוב, הלייזרים מאירים את הלילה, הגיטרה המצועצעת מתנגנת ברקע – והוא פותח לה את הדלת האחורית של הטנדר. תאמינו לי, ניו-זילנדים יודעים סליזיות מהי. ליידיהוק היא הדבר הכי טוב שקרה לי כשהייתי שיכור. היא פומפוזית כמו פונפון של צ'ירלידר, וקיטשית כמו ורתר שהגשים את חלום אהבתו. אני חולה עליה.
רגע האמת: 2:05, שימו לב לגיטרת האייטיז הקטלנית שמהדהדת בצד שמאל של האזניות. גאוני.

10. MGMT :: Time To Pretend
מאז החורף הקודם אני גולש על גבם של חתולים ביערות ירושלים, שוחה עמם בין נחשולי ענק במעיינות העיר, ובעיקר עוצם עיניים ומרחף. אני לא מצליח להימלט מן העובדה שהשיר הזה מזכיר לי צ'ורבה. הוא כל-כך סמיך, עשיר וצבעוני – עד שגם אני רוצה להיות מרק רומני. עד לרגע זה אינני מצליח להבין כיצד ייתכן שמכל המקומות בעולם הוא הוקלט דווקא בברוקלין. גאוני.
רגע האמת: 0:16, זה סימן הזיהוי שנותן את האות לכולם להתחיל לרקוד.

פנאו

9. PNAU :: Come Together
מתקרבים אל רגעי ההכרעה, וידיי רועדות מהתרגשות. להלן שיר כוח מושלם שעוצמתו לא תיעלם לעולם. זה אמנם מתחיל בנחת, באווירת אירובי אופיינית, אבל זה מסתחרר ומשתגע בדרך לקליימקס הענק. מבין כל שיריהם של PNAU האוסטרלים, זהו הלהיט האמיתי. ייתכן וזו מקהלת הילדים שמרסקת לי את האמאמא, וייתכן שזה פשוט המבנה החד-סיטרי הזה שמוביל להתפוצצות.
רגע האמת: 1:15, הילדים באים.

8. Fleet Foxes :: White Winter Hymnal
אינני יודע איך לבשר לכם זאת, אבל זהו הרגע הנחת האחרון שמצפה לכם במצעד השנתי שלי. קחו שתי דקות וחצי, שכבו על הרצפה ליד התנור התל-אביבי, הירושלמי או החיפאי שלכם, ושרקו את המנון הרועים הזה. גדולתו בקליטותו, גאונותו בפשטותו, והרי פשטות אינה מוצר נורמלי בעידן המוזיקלי הנוכחי אשר הציף אתכם במשך שלוש שעותיו של מצעדי שלי. אגב, זו גם ה"להקה עם זקן" האחרונה שתבקר בטופ טן זה. היה שלום עולם ישן.
רגע האמת: 0:01, פשוט לשנן בעל-פה, ולחזור על כך שוב ושוב.

מיסטרי ג'טס

7. Mystery Jets :: Two Doors Down
והנה אני בן 15 שוב, כל-כך צעיר אנוכי, מאריך פוני ולובש בגדים זוהרים (או שמא אני עושה זאת גם כעת?). אינני יודע אם מדובר ב-1988 או ב-2008, וגם אינני סמוך ובטוח שיש שכנה שתי קומות למטה, אבל אני מאוהב בה בצוותא עם המיסטרי ג'טס. איך ייתכן שאפשר להיות משעשע, טמבל וכל-כך מוצלח מוזיקלית בו זמנית? התשובות אצל הלונדונים האלה. וזאת עוד מבלי שדיברנו על הקליפ הענק של השיר הזה.
רגע האמת: 3:04, רגעו הגדול בהיסטוריה של קני ג'י, האיש והסקסופון.

6. FM Belfast :: Par Avion
איסלנד בוערת!!! כל מי שמי שקרא באתר הזה בשנה האחרונה יודע למה. אם יש שיר שהייתי רוצה לראות בהופעה מוקף בהמוני בני גילי זה השיר הזה. מצידי שההופעה הזו תתקיים בקאריביים ושאני אשָלח אליה בדואר אוויר. איזו חיוניות, איזה פסטיגל, איזה שגעון. תשכחו מכל מה שמספרים לכם במוספי הכלכלה הזדוניים: זה הזמן להשקיע באיסלנד.
רגע האמת: 0:31, קולו של אלוהים בוקע מן הקלידים ונכנס באיטיות אל ענן ההרמוניות הזה.

5. Pete and the Pirates :: She Doesn’t Belong To Me
צ'רצ'יל אמר פעם שהאמריקנים והבריטים הם בני אותו עם, אשר הדבר היחיד המבדיל ביניהם הוא השפה. ואוי, כמה שהוא צדק. אחת לתקופה נוחת עליי הצורך העז להיכנע בפני המבטא הבריטי הישן נושן שעליו גדלתי עם הדיסקמן הנשכח שהיה לי. כאשר למבטא הזה נלווית צניעות מוזיקלית נדירה – אני נכבש. אם הייתי אדם אנאלוגי, ייתכן וזה היה שיר השנה שלי. בינתיים, הוא נעצר פה.
רגע האמת: 1:49, שורה אחרונה ועוד לא חלפו שתי דקות. תנו לי עוד דקה, בחייאת.

ומפייר ויקנד

4. Vampire Weekend :: A-Punk
גבירותיי ורבותיי, להלן השיר היהודי הטוב של השנה. המוני אנשים עוד לא מבינים מה כיפי כל-כך בחבורה המוצלחת של עזרא קניג, סולן ומפייר ויקינד. אני דווקא מבין. יש להם את ריף השנה על גיטרה, הם מזיעים כמו נובורישים טובים מתחת לחולצות מכופתרות וסוודרים צהובים, והם הדבר הראשון שעשה לי את 2008, עוד אשתקד למעשה. חבל רק שלא ראיתם את אחייני בן ה-12 מנגן את זה. חבל.
רגע האמת: 0:00, סימן לשנה מוצלחת במיוחד.

פולז

3. Foals :: Cassius
הנה השיר שאותו הכי אהבתי לרקוד ב-2008. זה לא משנה אם מדובר היה במטבח, בסלון, בחדר השינה, בבית הכסא, במדרגות הבניין, בתחנת האוטובוס האוניברסיטאית, בדרך לכיתה 2615, במסיבות המנדט בתקליט ואפילו בחלומות – אני רקדתי. אפילו עכשיו אני רוקד תוך כדי כתיבה עם בקבוק של בירה ביד. אמנם קסיוס הוא "Second Best", כפי ששר לו יאניס פיליפאקיס הסולן, אבל כאן הוא שלישי. הרסתי הכל, אני יודע.
רגע האמת: 2:32, אני יודע לנגן את זה על הגיטרה, באוויר, בים וביבשה, ואפילו יודע לשיר זאת בין שפתיי.

פרינדלי פיירז

2. Friendly Fires :: Paris
כל-כך הרבה אפקטים, כלי הקשה, גיטרות עם דיליי, עצבות וגעגוע על הפנים – ועדיין, פסטיבל צבעוני גדול ומיוחד. למה לכתוב שיר אהבה דביק ומייגע כשאפשר לעשות ניו-רייב משגע, לפזר הבטחות על חיים משותפים בפריז, ולזרוק לאוויר מיליוני פתיתי קונפטי? זה גם מה ששאלו אנשי Friendly Fires, ותראו מה יצא להם. אפילו אוהד אוהב את זה, אתם לא מבינים. רק היום האזנתי ללהיט הזה 11 פעמים, וזאת שנה לאחר ששמעתי אותו לראשונה. אני אומר לכם, רק פריז יכולה היתה לגרום למישהו לקום ולהקליט בעבורה דבר כל-כך יפה.
רגע האמת: 2:07, כאן כבר אין מעצורים. אנחנו עפים אל הכוכבים.

קאט קופי

1. Cut Copy :: Lights and Music
לא בא לי יותר להסביר מה קורה כאן. חברים, הנה המנון 2008, פזמון ימיי, השיר שמסמל יותר מכל את ההוויה של השנה האחרונה בחיי, והפלא התרבותי האסתטי ביותר שאלוהים ברא ב-12 החודשים האחרונים, שבהם אתם אולי חלמתם על משהו אחר. אבל לא כולכם.
רגע האמת: ושוב, כמו אשתקד – בשירים מנצחים מדובר ברגע אמת אבסולוטי אחד וטהור. סליחה.

"אורות ומוזיקה – נמצאים בראשי
היי הבייבי שלי בזמנך החופשי!"

וכאן מונחים כל הקבצים המרוכזים:
עשירייה ראשונה
עשירייה שנייה
עשירייה שלישית
עשירייה רביעית
עשירייה חמישית
עשירייה שישית

המצעד הלועזי השנתי שלי, חצי ראשון

לעזאזל, אני פשוט שבור לב. אחת השנים המהוללות של חיי המוזיקליים מגיעה אל קצה – ולי לא נותר אלא לעצום עיניים ולהתרפק. אין לי חשק לשוב ולקשקש בפעם המי-יודע-כמה על שלל החוויות ש-2008 הנחיתה עליי, ועל החשש הגדול שליווה אותי בראשיתה – בכל הנוגע למוזיקה שהיא תוליד במהלכה. ועם זאת, עליי לומר רק דבר אחד: נדמה לי כי ב-12 החודשים האחרונים נשברו כל השיאים הקשורים לגלובליות של כל האינדי הזה שלנו, במיוחד לאור העובדה שאוסטרליה האפלה עלתה על המפה האישית שלי. בשבוע הקרוב אנסה להבהיר את יופיה של 2008 בעבורכם, ואנסה גם להרקיד את עצמי בסלון לצליליה בפעם האחרונה. מה לעשות שכל הסיפור השנה היה בשבילי באמת מסיבה אחת גדולה?
טוב, חלאס – קבלו את המצעד האישי שלי, וזהו רק החצי הראשון. כמו בכל שנה (2006, 2007) גם הפעם אעלה ואומר: אין מדובר בהכרח בשירים הטובים ביותר שהוקלטו באחרונה, אלא בהכרח בשירים אשר ריגשו אותי בלבד – ואיתם אלך לעד. או שלא, מי יידע.

כמיטב המסורת, לחיצה על כל שיר = הורדה. הישמרו!

Bloc Party

60. Bloc Party :: Ares
נשבע באמא שלי שלא חשבתי לרגע שעוד אזכה לשמוע שיר טוב של הלהקה הזאת. אלא שתראו מה קרה בקיץ האחרון. בהפתעה גמורה הודיעה החבורה הבריטית הטרחנית של קלה אוקרקה על אלבום חדש, כמה ימים לאחר מכן היא כבר העלתה אותו לרשת, והרוחות סערו. טוב, לא יותר מדי, אבל מספיק בכדי שהטורנדו הצרחני הזה יפתח את סיכום השנה שלי בקול תרועה.
רגע האמת: 0:41, כל הכמיקל ברדרס הזה מתפוצץ. ואוו, ואוו, ואוו.

59. Polarkreis 18 :: Allein Allein
סיכומי שנה פרטיים אינם כוללים, כאמור, את יצירות המופת האובייקטיביות שהעמידה האנושות כולה בשנה אחת בודדה. למעשה, הם כוללים, באופן סובייקטיבי למדיי, את מיטב הרגעים הבלתי נשכחים ששברו אותנו לגורמים קטנים, כמו פירורי לחם זהובים על שניצל וינאי. כניסת בכורה למצעד ישראלי כלשהו ללהקה הגרמנית הזו? יש שאומרים.
רגע האמת: 2:07, קיטש גרמני במיטבו גורם לי לתהות מתי ישראלים בכל זאת ילמדו לעשות פופ.

No Kids

58. No Kids :: I Love the Weekend
בשנה שבה Sufjan Stevens אינו נראה באופק, יכולים כל מיני שכנים מקנדה הצפונית לחגוג את סוף השבוע שלהם במלודיות קלילות, שעושות חשק להדליק נרות מעל עוגת הבית התעשייתית שמונחת בארון במטבח. זמן לפסטיבל, זמן לקרנבל, אך בעיקר זמן לרקוד באמבטיה במקצב משונה עם הידיים באוויר שוב.
רגע האמת: 0:34, כל חיות היער מתחברות יחד.

57. White Lies :: Death
מותו של האינדי הבריטי נשמע בדיוק כך: שילוב מרגיז של הקילרז ואדיטורז ביחד לכדי תרכיז פופי מרוכז יתר על המידה. עם זאת, ולמרות ההפקה המלחיצה וההמתנה לבואה של ישועה מינימליסטית כלשהי, השיר הזה גדול. לעתים הוא גדול עליי, או קטן עליי בעצם, אבל המתח שהוא יוצר בי גורם לי לתהות מה אני יותר: נערה בריטית בת 14 או סטודנט מזדקן שמת להקים להקה.
רגע האמת: 1:33, בתנועות קצובות, הנה אינטרפול באים, והם אוהבים את השקט של הלילה. ככה, ממש ככה.

56. Freezepop :: Pop Music is not a Crime
תקשיבו טוב, כל אותם אנשים אשר אינם יודעים כיף מהו, מתי תבינו שוב כי מוזיקת פופ אינה פשע? אנחנו בינתיים נמשיך לרקוד לצלילי המלודיות הטפשיות שלנו. ואתם יודעים מה, אינני היחיד שחושב כך. גם השלישיה הזו מבוסטון מרימה לי מעט את הביטחון העצמי עם כל הסליזיות שעוטפת את ימיה.
רגע האמת: 0:31, לא צריך יותר מפופ מיוזיק.

55. Chairlift :: Bruises
רגע לפני סוף השנה הזו צץ השיר הנ"ל והטריף אותי לגמרי. נעימות סיניות ברקע, תחושה כי משהו טוב ועצוב מתקרב, ממש כמו טופי ורוד שאינו מסוגל להידבק לשיניים. בכלל – כל רעיון הדואטים האלה עושה לי שמח בלב כבר מאז המפגש של מוג'דה וזאב נחמה בחורף 1991 בהיכל הספורט העירוני של חיפה. השיר המושלם למדרגות הנעות.
רגע האמת: 1:26, אני מת על הקולות הגבוהים.

54. Collapsing Cities :: So I Said Last Weekend
איך יודעים שאני מתגעגע לאחים מ-The Cribs? אולי כי אני מחפש בכוח את הגיטרות שלהם ואת הזימרה הכפולה היבשושית שלהם. הערים המתמוטטות שלהלן מגיעים מניו-זילנד, מאוקלנד סיטי, וחוץ מ-Ladyhawke הם ככל הנראה הדבר הכי טוב שמגיע מדרום העולם שאינו אוסטרליה. מסובך? לא נורא.
רגע האמת: 2:00, זה Cut Copy? זה PNAU? הדרומיים האלה משגעים אותי, תאמינו לי.

53. Empire of the Sun :: Half Mast
הלו, מישהו פה דיבר על אוסטרלים? מישהו אמר PNAU? רק דיברנו עליהם, וכבר קיבלנו את להיט הפורנו הגרנדיוזי של ההרכב הצדדי שלהם – אימפריית השמש, הלו היא ישראל ובכבודה ובעצמה. כמה רכות, כמה כאב אפשר להחדיר לעוד שיר רגיל שאיש לא ישמע לעולם, אני תוהה כל פעם שאני מאזין לקטע הזה – ואינני מוצא פתרון. כה נעים באוזן, רק להזיז את הכתפיים לפי הקצב.
רגע האמת: 0:50, אני מת על מתופפים אוסטרלים שאוהבים הד על הכלים שלהם.

Joe Lean & The Jing Jang Jong

52. Joe Lean & The Jing Jang Jong :: Lonely Buoy
הילד הקטן שבי חייב אחת בכל כמה שירים לשלח בכם את מיטב הכוחות הבריטיים הקיימים במרחב הגלובלי, פשוט לזכר הימים הגדולים ההם – שבהם הבלוטונוז עוד היו הדבר הגדול הבא. זה באמת לא להיט ענק (ולכן הוא במקום ה-52, תגידו), אבל יש לו אופי של חורף נשכח, של ריקוד לילי מול תנור כתום. ראו בו כהופעת חימום לדבר הגדול הבא.
רגע האמת: 1:18, ב-ר-י-ט-פ-ו-פ!

51. Get Well Soon :: Prelude
באחד הערבים הקרים יותר של החורף הקודם, רגע אחרי שנזרקתי שוב אל תוך המעיל שלי במנהרות האוטובוסים של הר הצופים, התאהבתי בשיר הזה. לא זוכר מה קרה באותו יום שגרם לי לחשוב שסוף העולם קרב ובא, אבל אני זוכר שאחרי ארבע האזנות רצופות לדבר הזה – מצבי השתפר. הייתי רוצה להאמין שבאותו לילה ירד גם שלג, אבל אינני בטוח.
רגע האמת: 1:20, תנוחו רגע.

50. The Courteeners :: What Took You So Long
ישנם שירים שנמדדים בעיקר לפי מספר הפעמים שבהן הן הושרו על-ידי – במקלחת, במטבח, על הספה, במיטה, באוטו, במסיבה, עם מטאטא, עם יאה, עם שקית אשפה ביד ובעיקר עם תקווה בלב שאכן האיחור נגרם בשל התור הארוך בפוסט אופיס. רגעים ארוכים נשמע כאילו איש אינו יודע לשיר כאן, או שזו בעיה כללית עם המבטא של הסולן, אבל אני עדיין קופץ מצד לצד.
רגע האמת: 3:09, זה כל-כך טיפוסי שזה מייאש.

49. Kaiser Chiefs :: Never Miss A Beat
לא מזמן, בקיץ בעצם, רעותה ואנדי שלה הסבירו לנו שקייזר צ'יפס הם הם הלהקה הגדולה ביותר באי הבריטי. "כולם שומעים אותם", גילו לי, ואני הנהנתי בהבנה. כמו תמיד, לא היה לי כל חשק להשקיע מאמצים גדולים בלנסות ולהבין את העניין. למעשה, יצרני הלהיטים הגדולים של הממלכה לא הולידו עוד רוּבּי או חזו מהומה כלשהי – אבל כרגיל, הסינגל שלהם פשוט קליט בצורה משוגעת.
רגע האמת: 0:43, יש כסף, יש הפקה, יש קול גדול, יש מהומה – למרות הכל.

48. The Lodger :: The Good Old Days
אין פה חורף וגם אף פעם לא יהיה, ולכן אין כל טעם לבזבז את הזמן עם שירים עצובים. בנוסף לכך, החיים פה כל-כך נפלאים, עד שבכל רגע נתון יש לי חשק עז למסיבת אינדי רותחת בירושלים הבירה. אינני צוחק. תקשיבו לזה רגע, ותבינו.
רגע האמת: 0:08, קליל כמו אובלט עם קימל.

The Teenagers

47. The Teenagers :: The Homecoming
"תקשיבו בנות, הכרתי את הבחור הכי לוהט של החיים. בפשטות, איך שיצאתי מהג'יפ שלי פגשתי את בן הדוד שלי, או משהו כזה, למי אכפת. בכל מקרה, הוא לבש סקיני ג'ינס, היה לו שיער מדליק ומבטא בריטי הכי חמוד בעולם. מיד ידעתי שהוא רוקר, עם אטיטיוד סקסי – לפי איך שהוא הסתכל עליי. מממ, הוא פשוט מדהים. השם ירחם, אני חושבת שאני מאוהבת". סקרנים לדעת איך זה נגמר?
רגע האמת: 0:42, לא רוצה להרוס את הרומנטיקה, אבל כאן נמצאת התשובה.

46. M83 :: Graveyard Girl
לפני משהו כמו ארבע שנים נדחסתי בין המוני בוהי נעליים ניו-יורקיים כדי לראות את הפלא הצרפתי הגדול שבדיוק נולד – M83. אולריך שנאוס חימם אותו, או שמא חימם את עצמו, והקירות התקשו לקלוט את רוחות ההייפ הגדול. עברו חלפו שנים, הנער הצרפתי התבגר, אולריך שנאוס נעלם מן התמונה – ולהיט שוגייז נפלא נולד. חבל ששמו של הלהיט טפשי כל כך, וגם חבל שיש שם באמצע פטפטפת שכזו.
רגע האמת: 2:33, אני נסחף אל תוך מערבולות שמאלץ ססגוניות.

45. We Are Scientists :: After Hours
איש עוד לא הצליח להבין מה קורה בקליפ המלווה את השיר הזה של המדענים האמריקניים בעלי השיער המאפיר, אבל אני מרוצה ממנו במיוחד. סוד הבריאה הפופית טמון כאן בכלל בריף המהפנט שגם האחיין שלי יכול היה לנגן תוך 6 דקות של אימון גדוש זלזול. פשוט לא צריך הרבה יותר מזה, זולת בקשה קטנה: שישאר. מי? האחיין היקר שלי.
רגע האמת: 1:06, הגיטרה לא נרגעת עדיין, אבל משהו קטן משתנה. אני מוכן להישבע.

44. Esser :: Headlock
השנה הזו היתה גדושה ביותר מדי שירי שטות קליטים למדי, אשר מבלי שאתכוון נתקעו בראשי והפריעו לי להתרכז בכל פעם שפרופ' שמידט זעק בקול גבוה "פיכטה, פיכטה!". אדון עשר הבריטי, צ'רלי מגירה של שנות האלפיים (זה הפרצוף, אני אומר לכם), סיפק שיר אחד כזה, אשר גם עכשיו – בעת כתיבת השורה הזו – אינו מרפה וממשיך לאלצי להקליד לפי הקצב.
רגע האמת: 2:33, פעם אחרונה, רגע אחרי שהרובוט הפסיק לזמר.

envelopes

43. Envelopes :: Party
רוצים שירים מפוספסים? הנה אחד. השבדים הראשונים שפוקדים את הרשימה השנתית שלי אירגנו לי מסיבה בסוף החורף שעבר, ומלא אנשים באו. זה כל-כך מזכיר לי איזה עוף מונטריאול ישן, אבל גם Love is all ועוד כל מיני דברים חביבים, שבעיקר גורמים לי לתהות שוב בנוגע לדברים הטובים שאותם בכל זאת ניתן להפיק מיום שמש.
רגע האמת: 0:25, אני פשוט משתגע כשהוא מתחיל לשיר.

42. Does it Offend You, Yeah? :: Dawn of the Dead
מתישהו באביב נתקלתי בתמונות רבות של ילדי אינדי קליפורניים הרוקדים לצלילי החבורה הבריטית שלעיל. כל המצולמים לבשו בגדים זרחניים, בעוד אני אכלתי ג'לי של גפילטע. החזרת, לפחות היא, קראה: ניו-רייב, ניו-רייב! אז כן, 2008 הייתה השנה הגדולה של להקות הצלילים המנופחים. במקום כינורות – סינתיסייזרים, במקום ייאוש – תקווה גדולה. שוב, למען קיומה של מסיבה אחת גדולה.
רגע האמת: 1:00, הפזמון בשיאו, אך ברקע נשמעים פעמוני הוואי כאלה. לא יודע מה שמם.

41. Hot Chip :: Ready For the Floor
וידוי קצר: אינני מסוגל להאזין לשיר הזה במלואו. בדומה לשירים רבים מן השנתיים האחרונות, הוא נשרף לגמרי על-ידי ועל-ידי חבריי המתקלטים עמי במסיבות המנדט הירושלמיות, עד כדי כך שללא ארבע כוסות של וויסקי סאוור – אני מעדיף לעבור לשיר הבא. ובכל זאת, אני עדיין מוכן לרקוד אותו ברחבה.
רגע האמת: 0:08, הקפיץ הזה מתחיל לנגן שוב. וכולם רוקדים, בחיי.

The Presets

40. The Presets :: Yippiyo-Ay
האוסטרלים המזורגגים האלה עומדים לכבוש אפילו את חיפה בסערה. הלהקה היחידה שמצליחה לעתים להישמע כמו הרכב ה-EBM הגדול הבא, הביאה לי אור גדול בדמות להיט הרחבות הזה. הפעם הראשונה בה שמעתי אותו היתה במיקס הגדול של Digitalism הגרמנים, ומיד נפלתי שדוד על הארץ (רק כדי להגביר לפול ווליום), ורצתי לרקוד מול המראה.
רגע האמת: 0:18, אקספוזיציה עם קלאסה.

39. Grouper :: Heavy Water / I'd Rather Be Sleeping
ועכשיו ארגע מעט מכל הבלאגן שהבאתי על העולם במשך למעלה מעשרים שירים, ברשותכם. בין כל המסיבות הגדולות ששלטו בחיי (בחיי שאני לא מגזים) בשנה האחרונה – השתרבבו לעולמי גם כמה שירי ערש אולטימטיביים שסייעו לי לשרוד עבודה על וילי ברנדט, למשל. הנה שיר אחד כזה, אשר נדמה לי כי הביאני עד דמעות לילה אחד כשהייתי לבד.
רגע האמת: 1:02, לרגע נדמה כי כל הסיפור הזה מתעצם, ואז, שוב, הוא לא.

38. British Sea Power :: Waving Flags
אני אוהב שירים גדולים שנולדים מתוך אלבומים בינוניים למדיי. מדוע? פשוט כי קיימת תחושה כי מישהו הקליט אותם, ואז עטף אותם בעשרה שירים נוספים רק כדי שיהיה להם חם. זה הסיפור של האפוס הנהדר הזה. שנייה אחת זה Doves, שנייה אחר כך אלה Godspeed, וכעבור שלוש שניות זה בכלל אקו והבנימן. בקיצור, שיר כמעט חד-פעמי.
רגע האמת: 2:29, לעצום עיניים, רגע לפני שכל הסיפור הזה מתרומם.

Born Ruffians

37. Born Ruffians :: Humming Bird
כמעט שנה חלפה מאז תמר ישבה בשדה התעופה על-שם בן-גוריון, חיכתה לאביה, קראה מגזין בריטי כלשהו, ונחשפה אל שירו של יונק הדבש הזה. הקצב הוא קצב תנועות הכנפיים. לא מספיקים לצעוק עם הסולן "האמינג בירד!!" וכבר מתנדף לו השיר הקנדי הזה. כמה מקצבים אפשר לדחוס בשלוש דקות? או, ספרו ואימרו לי.
רגע האמת: 1:00, זה הקטע שלי, עם הצקצוק הזה שמקפץ בנחת שם מאחור.

36. Hercules and Love Affair :: Blind
נו, שיר צפוי, אני יודע. ובכל זאת, אחד הדברים הנהדרים ששמעתי השנה. נהדר כל-כך, שלרגע מכה בי מצפוני וגורם לי לשקול מחדש את הדירוג הנמוך יחסית שהענקתי לו. כל הפרויקט של אנדי בטלר הזה, פה בצוותא עם אנתוני (נטול הג'ונסונס), הוא דוגמה טיפוסית לתשובה קלאסית שעוד תישאל רבות בחיי: "כיצד, בין השאר, נשמעה שנת 2008 שלך?". רבותיי, רוח הזמן כאן.
רגע האמת: 3:48, כבר אין דרך חזרה: או שאתם בתוך הנתיב הנכון על הרחבה, או שכבר שבתם אל ביתכם.

35. Mystery Jets :: Half In Love With Elizabeth
אף פעם לא הייתי מאוהב באליזבת', גם לא חצי מאוהב בה. למען האמת, מעודי לא פגשתי כל אליזבת'. עם זאת, לאור העובדה שהאזנתי לשיר המדובר של המיסטרי ג'טס למעלה מאלף פעם השנה – ייתכן ואני מסוגל להאמין שאליזבת' אכן קיימת.
רגע האמת: 1:24, הצעקה הכואבת. והכל בגלל המלכה.

34. Santogold :: L.E.S Artistes
כל הרומן המשונה שלי עם סנטוגולד, אשר החל ממש בסביבות פסח, זעזע אותי לגמרי. אינני חובב רגאיי גדול, אני גם לא מתחבר כל-כך לדאב, ובכל זאת – כל האקלקטיות של העלמה הניו-יורקית הזו פשוט קנתה אותי. זה היה השיר הראשון שלה ששמעתי, והוא חרץ את גורלי: להיות שפוט לגמרי לממלכת הפופ הטראשי המופק למהדרין.
רגע האמת: 2:30, תופים, תופים, תופים – ואז שוב אני בעניינים. מדוע בניו-יורק הם יודעים להקליט כך?

33. Noah and the Whale :: Jocasta
למעשה, שוב, הרי לכם שיר שמקורו הממשי בכלל אשתקד – אבל אז איש לא שם לב אליו או אל הלהקה שעומדת מאחוריו. והנה, עם להיט גלגל"צ גדול אחד מאחוריהם (Five Years Time), נותר לי רק להתרפק על הפעם הראשונה בה נפגשנו, אני ונוח (וגם הלוויתן) – ולומר שלמרות הכל, עוד נותר מקום בלבי גם לכינור. לעזאזל, זה בכלל היה בנובמבר 2007 (כאן).
רגע האמת: 2:10, כולם דוהרים יחד אל עבר האופק, ואז זהו.

fm belfast

32. The Walkmen :: In the New Year
הלהקה והמצילתיים התגלגלה עד לירושלים עם אלבום נוסף בשרשרת המלנכוליה המצלצלת שלה. אני מאזין ומתגלגל עם כל הבכייה לדורות הזו בחזרה אל עיר הבירה שלי – ניו-יורק. אני מריח שוב את האננס והקרח במכולת ברחוב 30, צועד על לקסינגטון, עובר באדום, מתכסה במעיל גדול. כל האסתטיקה הטבעית הזו שוברת אותי, איש אינו מסוגל להבין זאת.
רגע האמת: 4:09, הלוואי והיו מחליפים את האורגן בעוגב, רק לרגע אחד.

31. FM Belfast :: Underwear
תמר סיפרה לי לא מזמן בעת ארוחת הערב, כי השיר הזה עושה לה עצוב בלב. מה זה צריך להיות לשיר ככה על כך שרע לך כל-כך במדינה הקטנה שלך? איך ייתכן שכה משעמם בה באיסלנד שתושביה נאלצים לרוץ בתחתונים ברחובות? האמת היא שהייתי באיסלנד – והיה לי די כיף, איש לא רץ ברחובות, ובטוח שלא בתחתונים.
רגע האמת: 0:22, כלי ההקשה הזערוריים והאלקטרונים נכנסים לתמונה, ואני עובר לתזזיתיות אופיינית.

המשך יבוא…

אוסטרליה היא שבדיה החדשה

את העדרותי הממושכת אין לי, כרגיל, אף דרך הגיונית לתרץ. הייתי צריך למצוא זמן אבל הייתי עסוק. אכלתי (7%), עבדתי (81%), שמעתי מוסיקה (8%) וישנתי (4%). כך או כך, זה לא מעניין.

חם

באייפוד שלי קרו הרבה דברים מעניינים במקביל, שאני אצטרך לעדכן אתכם לגביהם במבט לאחור בזמן הקרוב, אם אצליח למצוא זמן. אחד מהדברים האלה הם ון-שי האוסטרלים. נשמעים קצת כמו שכניהם הנפלאים לאי הבודד קאט-קופי, ובכך אני מתכוון לאותה אווירה קייצית נפלאה שגורמת לך להנהן בראשך, לפזז, לחייך, להזמין עוד וודקה עם סודה ולטפס על עץ כמו דובון קואלה. אני שומע את האלבום שלהם (הנקרא בפשטות "V") די הרבה לאחרונה, מטפס הרבה על עצים, ובאופן כללי מרגיש הזדהות רבה עם אותה יבשת גמדית קיצית אי שם באוקינוס השקט.

אין הרבה הצדקה לקיומו של הקיץ לנוכח החום והלחות שמאיימים להחריב את חיי, אבל אם כבר, אז ככה :

Van She – Changes

העמוד הבא :: העמוד הקודם