ארכיון הנושא 'כללי'
אריות הגיעו לפלוקשטרסה

אמא, אריה, אמא

אני פשוט חייב עוד פוסט לפני שאני עולה על הרכבת עם בוקר. פשוט כדי שלא ייעשה מאוחר מדיי. ובכן, אמש הייתי בהופעה של ג'וניור בויז, וכהרגלי הייתי שיכור ושמח, ונהנתי לי לפזז בפינה הימינה של השורה הראשונה. אני בטוח שהחבר'ה על הבמה היו מעט משועממים מן הקהל הגרמני הזה, שאמנם רקד, אבל נראה היה כי כל מה שיש לו בראש זה לצאת כבר לאיזו חופשה במיורקה או בסרדיניה או משהו דומה אחר. בצד השני של הכביש הקימו חוף מדומה, עם מגרש כדורעף חולי ובריכת שחייה עגולה, ומישהו ניגן מוזיקה קאריבית. הלחות נעדרה. ממול, רקדתי לי באושר גדול. אולי אביא את ג'וניור בויז למסיבת המנדט הקרובה בירושלים. אולי.
מה שכן, עכשיו אני בכלל עייף מאוד, אז אגש לעיקר. ל-The Envy Corps יש אי.פי חדש ומשגע, באמת משגע. מעט קסילופונים, מקבצים לבביים, קולות מתגלגלים, וכל מה שצריך כדי לגרום לי לשבת על חלון החדר הגבוה שלי ולהשקיף על כל הצעירים המגולגלים על אופניים לכל פינות העיר אחרי חצות. האי.פי הזה, Kids Gloves, גורם לי להתגעגע למשהו, דבר מה לא מוגדר שאולי אמצא בקרוב, ואולי זו רק הרוח המפתיעה של Plöckstrasse. מכאן כל שנותר לי לעשות הוא לנסוע לאיווה, לחפש אריות ולהאזין לקולותיהם.

The Envy Corps :: Kids Gloves
The Envy Corps :: Screen Test
The Envy Corps :: Briar-Rose

מסיבה קלילה של האייפוד רעב

לחצו על התמונה לשם קבלת פרטים עסיסיים נוספים!

לחצו עליי

הוידאו גרגרן

הוידאו גרגרן

כמה נחמד שיש את האייפוד הרעב. תמיד אפשר למצוא מוסיקה טובה. לא צריך לקרוא ביקורות זועמות על כל מיני דברים שממילא לא היינו שומעים, אלא ישר מגיעים לדברים הטובים באמת.

אם הייתי רואה סרטים באותה כמות שאני שומע מוסיקה כנראה הייתי פותח עוד בלוג – על סרטים, סדרות, כל דבר שאפשר לצפות בו. לצערי, יש לי בעיית סבלנות וריכוז קשה שלא מאפשרת לי לצפות בסרטים במלואם. לשמחתי, יש לי חברים שפשוט לא יכולים להתנתק מהמסך – גם הגדול וגם הקטן.

גבירותי ורבותי –

הוידאו גרגרן

http://v.nastypanda.com

כמו האייפוד רעב, רק לא על מוסיקה. קריאה מהנה !

אלישע לוי

יסייאר
לצלילים שבקעו מחדרו של שותפי היתה משמעות אחת ברורה. פשיטת הרגל הכללית שבתוכה אנחנו חיים – שוחד והפרת אמונים שהם בעצם זיכוי, שודדי קרקעות שזועקים על גזילתם, סיטארים משתוללים ברחובות, מצלמות האבטחה במוזיאון תל אביב, התרומה של סמי עופר שהלכה ללונדון ולא ללונדון מיניסטור. כל הרעש המבלבל הזה שאנחנו חיים בתוכו, להקות שעובדות בניו יורק ולא יודעות שפעם היו זונות בטיימס סקוור, תל אביבים שעובדים מסביב לעולם מביתם הקט ברחוב אחד העם, הודים שעומדים בפקק משך כחמש שעות בגלל פרה עייפה.
המוזיקה של יסייר לא יציבה. היא מזכירה את כל האפשרויות שעומדות בפניך לאחר שהרמת את המהדורה היומית של העיתון מפתח דלתך, השמרו לנפשותיכם ממה שתמצאו שם. אבל כמו העיתון, הטירוף הזה, הגיוון וחוסר היכולת לצפות את מה שהולך לנחות עליך, ועדיין נשמר הצליל המוכר – אלה החומרים שמהם עשוייה להקה זו.

Yeasayer – 2080

האייפוד רעב 2007

הגידופים ברחוב, המבטים המוסטים, שריטות המפתח על כנף מכוניתי, כתובות הנאצה על דלת ביתי. לא יכולתי עוד לעמוד בהם. הבנתי.

צריך לעצב מחדש את האייפוד רעב.

מקווה שתהנו. העיצוב החדש רחב יותר ועל כן אמור להקל את הקריאה, בצבעים ברורים יותר, ובאופן כללי יותר טוב.

אם מישהו מוצא תקלות…. נא להשאיר תגובות, כרגיל.

ממש לא מוסיקה

זה לא הכל.

אני לא יודע עד כמה אנשים באמת מזדהים עם המותג שיצרנו פה, אבל למקרה שיש כאלה שמשוועים כבר תקופה ארוכה לתחתונים עם כיתוב של האייפוד רעב מקדימה, וכנראה שיש, הנה כמה רקעים לשולחן העבודה שלכם בינתיים.

השיבה.

שלום לכולם. לאחר כחודש וחצי של העדרות שנבעה בין השאר מבעיות טכנולוגיות, עצלנות, וחוסר זמן, החלטתי לשנס מותניים ולעבוד קצת למרות שיום כיפור. הנה האייפוד הרעב החדש.

תודה לכל האנשים שציירו לי ציורים ונתנו לי קצת מוטיבציה לבלות את כל היום שלי בתקתוק שורות קוד חסרות פשר.

אם למישהו יש בעיות עם האתר ומופיעים לו דברים לא ברורים – אפשר לשלוח לי מייל ולהגיד לי. זה יעזור.

אמרתי לכם.