כמעט שעתיים מחיינו העברנו, בלישה ואני, בחיפוש אחר מסעדת הפתיליות המסתורית שבה נתקלתי בביקורי הקודם בשוק מחנה יהודה. עברנו בין מחוזות הכורדים לדוכני העיראקים, ושבנו אל פינותיהם של הקישואים הננסיים, ולא מצאנו אף לא פתיליה אחת. טוב, נו, בסוף הן הונחו לפנינו, אך בלישה אינו חובב מקומות אותנטיים וריחניים. בין בסטה לבסטה, במקום לזלול חלבה, אכלתי את עצמי על כך שכבר למעלה משבוע לא כתבתי כאן על נפלאות הרמונִיות כאלה ואחרות. ובכן, די לשריפת הזמן - המלאכה מרובה.
לפני שבועיים, בבוקרו של יום השואה כמדומני, פסעתי עם עיניי בין קולקציות איכותיות במיוחד של תצלומים מפסטיבל קואצ'לה האחרון שהתקיים בקליפורניה. את קנאתי באמריקנים ברי-מזל אלה אסכם כאן, אך לא היא שעומדת במרכז דבריי. בין שלל התמונות שהופיעו באתר ההוא, שאת מקומו שכחתי, נגלה גם פרצופו של האיש שלעיל והחולצה המצועצעת הזו שזועקת באותיות מארקר צהוב זוהר: "אני ניו-רייב אני". בירור קצר העלה כי מדובר בסולן המדופלם של Does It Offend You, Yeah? הבריטים, שאיכשהו תמיד נמנעתי מצליליהם. ובכן, חבל שעשיתי כן. האלבום הראשון שלהם, שיצא כבר לפני כמה חודשים נראה לי, לא מפתיע במיוחד, אבל הוא אוחז בכמה להיטי תקופה מעודכנים וחזקים בעליל. לצד כמה רגעים ילדותיים מעט, לטעמי (חלאס עם הווקודר, למשל), יש פה כמה פזמוני ניו-רייב לתחילת סמסטר. להלן המיטב:
Does It Offend You, Yeah? :: Dawn of the Dead
Does It Offend You, Yeah? :: Being Bad Feels Pretty Good
Does It Offend You, Yeah? :: Epic Last Song
נכתב תחת הנושא מוסיקה, משהו טוב למסיבה, שירים של אנגלים :: 5 תגובות
קרנטינו התיישב בחדרו האפל והבין שהגיע הזמן לכתוב את התסריט לסרט הבא שלו. אחרי שלושה שוברי קופות שתיארו את מאבקם של הכומתות החומות בלבנון של שנות השבעים, קצת אחרי הפלישה הצרפתית ולפני נפילתו של השאה באיראן, הגיע הזמן לקצת אקשן אמיתי. הוא ידע שלא יספיקו לו קלידים של שנות השבעים ושחורים בתספורות ססגוניות. הפעם, ידע, ידבר הישר אל ליבו של הקהל במגרש הביתי. אבו עלי, גיבור סרטו הנוכחי, ישלב את התכונות ההכרחיות לגיבור פעולה לבנוני. קרנטינו ראה את העתיד פרוס לרגליו. יהיו לו זיפים של איש אלקאעידה, אבל סוגיות של אופי שחיטת הבשר שעל שולחנו, זוטות המעסיקות אנשי דת, ואף צנעתן של הנשים בסביבתו - כל אלה לא יטרידו את מנוחתו בין מסע הרג אחד למשנהו. גיבורו של קרנטינו, יכול לצטט פסוקים מהקוראן רק לשם השעשוע, אגב רדיפת שמלות, קריעת כיסויי ראש ופסיעה בין סמטאות צרות משל היה מרקו המחפש את אימו על בטלוויזיה הישראלית ביום שישי לפני ארוחת הערב.
[מסעדת אל-רידה בנצרת (מומלץ בחום). רכבת הזמן לוקחת אותנו אל הריביירה הצרפתית בלבנון של שנות השבעים. זיאד רחבאני כתב בשנה שאינה ידועה לי משהו שנשמע כמו פסקול לסרט או מחזה (האופציה השניה סבירה יותר מהקריאה שלי על הבחור), אבו עלי. הוא בנה של פיירוז, הלחין את יצירתו הראשונה בגיל 13. בשנת 2008, אבו עלי הגיע לביקור אצלי.]
Ziad Rahbani - Abu Ali
Ziad Rahbani - Prelude Theme From Mais Al Rim
נכתב תחת הנושא מוסיקה, שירים של ערבים :: אין תגובות
לכתוב באותו הבלוג יחד עם אביעד מרגיש בשבועיים האחרונים קצת כמו לנסות להשתלב בתנועה סואנת של משאיות עמוסות גזעי עצי באובב על כביש מהיר עם פולקסואגן חיפושית צהובה מודל '65. שפר עלי גורלי ואביעד הוא אינו נהג משאית טיפוסי (על אף חזותו המטעה) והנה הוא מסמן לי ממש עכשיו עם היד "כנס כנס אני לא ממהר". נפלאות האדיבות. גם כך לא היה לי רע להמתין בשולי הדרך, בטח לא כשעברה המשאית עם המיסטרי ג'טס. ואוו. ואווו.
לאלבום של הטוקיו פוליס קלאב חיכיתי בסבלנות שנה שלמה (כאמור). והנה, הגיע הזמן, ואלבומם יצא לאויר העולם בשבוע שעבר. מה רבה הייתה מבוכתי לכשגיליתי שאורכו אך ורק 28 דקות, ממש כמו שני שירים של אואזיס מהתקופה הקשה שלפני התקופה הקשה מאוד. בחצי שעה קצרה זו מצליחים חברי הקנדים לדחוס לא פחות מ-11 שירים לא רעים בכלל. אנרגטיים, דינמיים, מקפיצים וגורמים לי להגביר את הווליום ממש כמו שציפיתי. אם זה לא היה נגמר כל כך בפתאומיות, אולי הייתי מספיק להגיע למסקנה מה אני חושב על האלבום. אבל לא הספקתי, אז שמעתי אותו שוב ושוב. כמה פעמים. עדיין לא הספקתי. אבל היה כיף.
Tokyo Police Club - Graves
Tokyo Police Club - Tessellate
נכתב תחת הנושא מוסיקה, שירים של קנדים :: 2 תגובות
כמו ילד בן 14, חסר מעש ותקווה, מצאתי את עצמי מושך רבע לילה השבוע בנבירה בפורום המעריצים של סיגור רוס. אני יודע שיש בכך נימה מסוימת של פתטיות, אך מה לא עושים כדי להשיג עוד שביב מידע על האלבום שאמור ללוות אותך בסתיו. ובכן, כן, כפי שחלקכם ודאי כבר יודעים, חברינו האיסלנדים עומדים להוציא אלבום חדש במהלך הקיץ הקרוב - והעולם הפרטי שלי כבר דרוך ומוכן. השיר הבודד שניתן לשמוע ממנו עד כה הוקלט בהופעה חיה מיוחדת שנערכה בפאב הסירקוס ברייקיאוויק, ודומה כאילו הממתקיות של "טאק" עומדת להיעשות קצת פחות רלבנטית. מה אני חושב על כך? אני מרוצה. חסר לי קצת מוגוואי בחיים.
עם זאת, לא לשם סיגור רוס כינסתי את עצמי בישיבה מזרחית ליד המקלדת, כי אם בעבור חברים איסלנדים אחרים המכונים FM Belfast. צעירים ורעננים, בעלי תספורות סקנדינביות טיפוסיות (פוני היטלראי משוך לצד וגילוח אגרסיבי מתחתיו), הם נישאים על גבי משב רוח מופק למשעי. אמנם זה שוב אותו אלקטרו אופייני לימינו אנו, אך יש משהו במלודיות הטיפשיות שעושה לי טוב. את סינתייה שלהם אני מכיר כבר איזה תקופה, ואפילו ניסיתי להשמיע אותו לירושלמים עייפים מעט (והם לא נענו), אך הלהיט האמיתי מסתתר בקטע הווידיאו היו-טיובי המצורף, שצולם בהופעת רחוב בניו-יורק. קוראים לו Par Avion, הוא טרם עלה על טייפ כלשהו, אך סביר שהוא יופיע באלבום הבכורה של הברנשים והחתיכה העגלגלה, שוודאי יוקלט, יופק ויבושל מתישהו איפושהו. בקרוב.
FM Belfast :: Synthia
הווידיאו: FM Belfast :: Par Avion
ופה יש גרסה אחרת, שצולמה בהופעה בחצר אותו פאב סירקוס. נסו לזהות את הברנש המצולם בשניות הראשונות - ותקבלו דיסק במתנה! לא מזהים? לא נורא. לפחות תוכלו לראות איך איסלנדים משתזפים ב-16 מעלות.
נכתב תחת הנושא דור העתיד, מוסיקה, משהו טוב למסיבה, שירים של סקנדינבים :: 8 תגובות
אוהד, יקירי, אני יודע שהבטחתי - אבל אני לא מצליח לעצור את עצמי מלכתוב שוב. על כל פנים, זהו רק חצי פוסט, כי עסקינן בקליפ. מה גם, שהוא לטעמך.
תקשיבו טוב, האהדה ל-Mystery Jets (אם פספסתם) כבר חצתה את גבולות הבית הזה, ושותפי לכתיבה באתר כבר הכריז במוצאי שבת כי "האלבום שלהם הוא הטוב ביותר שיצא השנה". אני לא מתכוון להתווכח איתו, באמת. אלא מה, מסתבר שלא רק האלבום מצוין, אלא גם הסינגלים שהם מוציאים ממנו, שלא לדבר על הקליפים הכיפיים שצמודים אליהם. אז אחרי Young Love שהם עשו עם לאורה מארלינג וצלל צבעי הקשת, עכשיו מגיע נתח האייטיז העסיסי הזה שמעטר את Two Doors Down. כמה כיף לקום בבוקר, מה?
נכתב תחת הנושא מוסיקה, משהו טוב למסיבה, עיצוב, קולנוע, שירים של אנגלים :: 13 תגובות
